ביקורת עצמית ודיבור פנימי תומך הם שני כוחות פנימיים שמעצבים את האופן שבו אנחנו רואים את עצמנו ומגיבים לאירועים סביבנו. כל אחד מהם יכול להיות חיוני במצבים שונים, אך חשוב לדעת מתי להשתמש בכל אחד מהם כדי למקסם את השפעתם החיובית. בשילוב עם מחקרים בפסיכולוגיה ועם עקרונות מהיהדות, ניתן להבין טוב יותר את תפקידם של שני סוגי הדיבור הפנימי ואת היתרונות של כל אחד מהם.

ביקורת עצמית, כאשר נעשה בה שימוש נכון, יכולה להיות מאוד חיובית ומקדמת. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מצביעים על כך שביקורת עצמית בונה יכולה להוביל לצמיחה אישית ולשיפור. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד, אנשים שמבצעים ביקורת עצמית בצורה ממוקדת ונטולת שיפוטיות נוטים להצליח יותר בהתמודדות עם קשיים. ביקורת כזו עוזרת לנו לזהות תחומים שבהם אנו יכולים להשתפר, ולא להסתפק במצב הקיים. לדוגמה, כאשר אנחנו לא מצליחים לעמוד ביעד שהצבנו לעצמנו, ביקורת עצמית יכולה להוביל אותנו לשאול: "מה אני יכול ללמוד מכישלון זה? איך אני יכול לשפר את ההתנהלות שלי?"

ביהדות, יש עקרון שמתחבר למקום הזה – "אם יש דין למטה, אין דין למעלה" . עקרון זה מתייחס לחשיבות ההתבוננות  האישית שלנו כאן בעולם הזה על התפקוד שלנו. אם אנחנו  עושים חשבון נפש, לומדים מטעויות,   ומתקנים את דרכינו, דהיינו עושים דין למטה, אז אין דין למעלה, בבית דין של מעלה.

דיבור פנימי תומך,  מצד שני, חיוני ברגעים של קושי או אכזבה. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מצביעים על כך שדיבור פנימי תומך, או "חמלה עצמית", לא רק עוזר לנו להקל על הלחץ, אלא גם יכול לשפר את הבריאות הנפשית שלנו. מחקר שנעשה במרכז לחקר הפסיכולוגיה של אוסלו מצא כי אנשים שמתנסים בדיבור פנימי תומך נוטים להיות פחות חרדים, יותר חוויתיים ויותר מסופקים בחייהם. דיבור כזה מאפשר לנו לראות את טעויותינו כחלק מהתהליך האנושי, ולא ככישלון מוחלט. הוא מסייע לנו להתמודד עם קשיים בצורה אמפטית וחומלת.

מהתורה והיהדות, אנחנו למדים גם את החשיבות של חמלה עצמית. אחד הביטויים המוכרים ביהדות הוא "הוי דן את כל האדם לכף זכות" (יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה). עקרון זה מלמד אותנו, שגם כשיש לנו ביקורת פנימית, חשוב לזכור להסתכל על עצמנו בעין טובה – עלינו להאמין בכוונות שלנו וביכולת שלנו להשתפר. כמו שמובא גם בסיפור של רבי עקיבא, שבזכות ההתבוננות באבן שנשחקה מטיפת מים בהתמדה, הוא הפך את למתמיד ונעשה גדול הדור.

מתי נכון להשתמש בביקורת עצמית ומתי בדיבור תומך?

– ביקורת עצמית יעילה כשיש לנו מטרה ברורה לשיפור. אם אנחנו לא מרוצים מהתוצאה או מהתנהלות מסוימת, זה הזמן להפעיל את הביקורת כדי לבחון את ההתנהגות או את הגישה שלנו ולהבין איך אפשר לשפר. היא שימושית גם כשיש צורך להניע אותנו לפעולה או לקחת אחריות. כשאנחנו מבצעים "תיקון" פנימי, אנחנו פועלים כדי להיות טובים יותר, כפי שמלמדת אותנו התורה.

– דיבור פנימי תומך נדרש במיוחד בשעת קושי או אכזבה. כשאנחנו מרגישים שאיבדנו כיוון או נתקלנו בכישלון, חשוב שנזכור להיות רחמנים עם עצמנו. דיבור פנימי תומך יכול להקל על התחושות הקשות ולמנוע מאיתנו לשקוע ברגשות שליליים או בתסכול. 

לסיכום, ביקורת עצמית יכולה להיות חיובית מאוד אם היא נעשית באופן בונה וממוקד במטרה לשפר את עצמנו. מצד שני, דיבור פנימי תומך חשוב במיוחד כשצריך להקל על הלחץ, לעודד אותנו להמשיך להילחם ולהזכיר לנו שאנחנו לא מוגדרים לפי טעויות או כישלונות. כל אחד מהם חשוב, וחשוב לדעת מתי להשתמש בכל אחד מהם בצורה הנכונה. בשילוב עם עקרונות פסיכולוגיים ויהודיים, ניתן לפתח דיאלוג פנימי שמחזק אותנו ומאפשר לנו לצמוח ולשגשג.

תגובות

comments