בס”ד
האם יש דבר כזה חוצפה קטנה ?
מהי חוצפה ?
האם יש בכלל דבר כזה חוצפה קטנה ?
האם נכון להבחין בין חוצפה קטנה לחוצפה גדולה ?
האם את זוכרת מתי אבא שלך כעס עלייך על שהתחצפת ?
האם ת זוכרת מתי אמא שלך כעסה עלייך כאשר התחצפת ?
לאיזו התנהגות דל הבן שלך את קוראת חוצפה ?
לאיזו התנהגות של חברה את קוראת חוצפה ?
לאיזו התנהגות של בעלך את קוראת חוצפה ?
אל תוותרי לעצמך ותעני על השאלות.
שווה את ההשקעה, כי רק שעובדים מבפנים מגיעים לתובנות.
האם יש משהו שמחבר בין ההתנהגויות החוצפניות ?
ובכן, מהי חוצפה ?
מהי ההגדרה לחוצפה ?
התנהגות מתריסה וחסרת כבוד; עזות-מצח.
יש להבחין בין חוצפה שהיא בין אנשים שיש ביניהם מערכת יחסים היררכית לבין מערכת יחסים שוויונית.
במערכת יחסים שיש בה היררכיה אני מתכוונת להורים וילדים, למעסיק ומועסק לרב ותלמיד, למורה ותלמידים.
במערכת יחסים שוויונית אני מתכוונת למערכת יחסים בין חברים, חברות, שכנים.
מה ההבדל בנושא החוצפה בין שתי מערכות יחסים אילו ?
כשמערכת היחסים היא היררכית, דהיינו, לא שוויונית החוצפה נובעת מאי קבלת סמכות.
מה זה אי קבלת סמכות ?
אי קבלת סמכות משמעותה, שהילד, לדוגמא, לא מקבל את זה שיש מישהו מעליו, מישהו שהמילה האחרונה היא שלו.
עבור הילד זה חורבן. אם הילד גדל באווירה שאין משהו מעליו הסכנה להתפתחותו התקינה היא ממשית.
במערכת יחסים שוויונית החוצפה נובעת מאי הכרת הטוב, מתפיסת עולם של מגיע לי, מתפיסת עולם של עליונות, ומחוסר דרך ארץ.
בכל אופן, בשתי מערכות היחסים החוצפה גורמת לכעס, לתסכול, לחוסר אונים או לתגובה נגדית חריפה.
מה כל כך חמור בחוצפה ?
מדוע היא מובילה לתגובות כה חזקות ?
כשהילד שלך מתחצף אלי, את אינך כלי משפיע עבורו, הוא אינו כלי קיבול עבורך.
מכאן הדרך להרס קצרה.
תפקידך כאמא לא לעבור לסדר היום כאשר יש התנהגות של חוצפה. תפקידך לשים לזה קץ.
כיצד ?
א. יש תגובה של חוצפה, את עוצרת, לא ממשיכה הלאה.
ב. את אומרת במפורש, באופן תקיף (לא תוקפני), ההתנהגות הזו חצופה, אני ואבא לא מרשים אותה בביתינו.
ג. את מוודאת עם הילד שהוא הבין. את לא שואלת, הבנת ? אלא מבקשת מהילד שיחזור במילים משלו על ההתנהגות הלא לגיטימית. לדוגמא, בבית שלנו אסור להגיד שקרן. בבית שלנו לא מרימים את הקול על אבא או אמא. בבית שלנו לא מקללים.
ד. אם הילד לא עושה את מה שאת אומרת, וזו בוודאי חוצפה, לדרכי פעולה קראי את המאמר האם הילד שלך אומר לך לא רוצה.
תפקידך לפצח את החוצפה, כמו שאת מפצחת אגוז ומגיעה אל הפרי, כמו שאת מפצחת תרגיל במתמטיקה ומגיעה לפיתרון. רק שהפיצוח שלך זה לא את הילד שלך אלא אותך. את צריכה לפצח מה גורם לכך שאינך אסרטיבית כלפי הילד שלך.
כשתפצחי את מקור חוסר האונים, כשתפצחי את מקור חוסר האסאטיביות שלך,
תרגישי טעם של צפיחית בדבש.
למה ?
כי בנייך בונייך.
משהו צריך להיבנות אצלך כדי שתוכלי לעמוד בעוז מול החוצפה, לרסן אותה ולהמשיך לאהוב את הילד.
מה אומרים לנו המקורות בנושא החוצפה ?
במשנה סוף מסכת סוטה
“בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.
אנו נמצאים בתקופה של עקבות משיח.
אם כך, זה חלק מהמאפיינים של התקופה ולכן, לא ננהג בוותרנות אלא בהתמודדות איתנה לשם הבאת ילינו לחינוך טהור, כי אין דרך ארץ אין תורה.
קדמה דרך ארץ לתורה.
הרבה בהצלחה
איריס
נשלח מלוח Samsung
