מגיעה אזעקה ולמי שיש ממד בביתה, בדרך כלל נכנסת אליו.
זהו ממד חיצוני. מרחב מוגן שנועד להגן עלינו בפני טילים, רקטות, סקאדים, גראדים ועוד מרעין בישין חיצוניים.
מה גורמת לך כל אזעקה להרגיש ?
פחד ?
לחץ ?
חרדה ?
התקף חרדה ?
תחושת חוסר אונים ?
בחילה ?
ימים קשים עוברים עלינו. ימים של מתח, צער, כאב וחוסר אונים.
איך את מתמודדת עם הרגשות האלה ?
האם את יודעת איך לנהל את עצמך בתוך המצב הכפוי, המתמשך, המעיק, והגורם סבל זה ?
יש כאלה שבורחות, יש כאלה שקופאות ויש כאלה שנלחמות.
שלושת התגובות האלה בדרך כלל הן אוטומאטיות.
השאלה האם לברוח מסייע לך ? האם לקפוא מסייע לך והאם להילחם מסייע לך ?
אני חושבת שלא !
במקום זה אני רוצה להציע לך התמודדות בונה.
התמודדות שמושתתת על החיבור לעצמך.
הרי מה שקורה, זה שמרוב פחד אנחנו מפחדות לפחד.
דווקא החיבור למקום של הפחד, החיבור למקום של המועקה והחיבור למקום של החרדה יפחיתו את הפחד, המועקה והחרדה.
יש לנו צדדים באישיות שלנו שאנו מתקשות או מסרבות לקבל. ברגע שאנו מסרבות לקבל חלקים אילו איננו יכולות להתמודד איתם. לדוגמא, אם אני מסרבת לקבל את התגובות החרדתיות שלי, לא אוכל לטפל בהן.
פחד ודחף אותן אותיות.
הפחד יכול לדחוף אותנו לשיתוק. הפחד יכול לדחוף אותנו להתפרעות והפחד יכול לדחוף אותנו לתפילה, לחיזוק האמונה, לזעקה אל ה׳ (אזעקה אותיות אזעק ה׳), לאמירת פיטום הקטורת (קטורת אותיות רקטות).
התגובות החיוביות האלה יכולות להתרחש כאשר תבקשי מהקב״ה שימיר לך את הפחד והחרדה ליראת שמיים.
התגובות החיוביות האלה יכולות להתרחש כאשר ברגע דומיה דקה תרשי לעצמך להיות ממש ולהרגיש ממש את החרדה.
הנכונות שלך לשהות בתוך הרגש הלא נעים שממנו את כל כך חוששת היא כמו בלון שמתנפח ומתנפח עד שהוא מתפוצץ. ואז במקום להרגיש פיצוץ את מרגישה שעברת איזה שהוא קטרזיס (נקודת שיא) שיוביל אותך לתחושה של שחרור והרפיה. כי גם כשבלון מתפוצץ אז הרעש לא נעים, אבל מייד אחרי זה שרים זה סופו של כל בלון.
זאת הרגשה של הקלה, הרגשה של רגיעה, הרגשה נעימה, הרגשה של חיבור למי שאמר והיה העולם.
אסיים בתפילה להתגברות על רגשות שליליים.
אבא יקר,
אני מרגישה כאב,
אני מרגישה מועקה,
אני מרגישה צער,
אני מרגישה מתח.
אני מרגישה פחד.
אני מרגישה חרדה.
תודה לך על הרגשות הלא נעימים האלה.
תן לי בבקשה את החכמה והבינה להתמודד עם רגשות אילו.
תן בליבי את היכולת להרגיש את הפחד, החרדה והמועקה מבלי לברוח.
תן בי את היכולת להתחבר אליך ולהרגיש חזקה מבפנים.
תצמיח בי את ההרגשה של ״כגמול עלי אימו״.
תצמיח בי את ההרגשה של ״גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא כי אתה עימדי״.
תן בי את היכולת לראות את עצמי מניחה את נשמתי בכף ידי כאשר אני עומדת מול כסא הכבוד ומרגישה שאתה שומע אותי, מרגישה שאתה עוזר לי, מרגישה מחוברת אליך, מרגישה שאתה נותן לי כוח, מרגישה שאני יקרה לך, מרגישה שאתה משפיע עלי שפע רגשות של שמחה.
תודה לך בורא עולם שאתה מקשיב.
תודה לך בואא עןלם על כל העזרה.
תודה !!
שלך, איריס
איריס יקרה! תודה על המתנות שאת שולחת לי כל הזמן! כתבת נפלא – קצר וקולע! בתפילה לישועה לגאולה השלמה! אוהבת אותך, יעל