בס"ד
מה קורה בשמיים בראש השנה?/ הגאון רבי בן ציון מוצפי
כמה נקודות חשובות שצריך לזכור ביום ראש השנה.
נפתח בדברי הזוהר הקדוש מה קורה בשמיים ביום הקדוש הזה?
בזוהר פרשת פיקודי בדף מה והלאה, שם הזוהר מתאר מה קורה בתפילות למעלה וגם במקביל מה קורה לנשמה שהיא עולה למעלה.
למעלה יש 7 היכלות. שהנשמה צריכה לעבור על כולם. ויש שם מלאכים וממונים ששומרים שם והם בודקים כל מי שעובר שם וכן גם התפילה הם בודקים אותה האם היא ראויה להיכנס, מדקדקים בה. ותלוי גם מי האדם שמתפלל.
בהיכל הראשון, דנים כמה בנים יהיה לאדם. ואם יהיה לו בנים. שם דנים אותו האם מקומו בגן עדן או במקום האחר. לא יודע מאיפה הביאו את זה שהאזכרה זה אוכל. היו נוהגים ללמוד באזכרות את הזוהר הזה של פרשת פיקודי. זה נוטע באדם יראת שמיים וחרדת הדין. היום כמעט לא לומדים את זה. בהיכל הזה קובעים את הזיווגים הן לבנים והן לבנות. מדובר בגלגול ראשון. יש כאלה גלגולים, כך שאי אפשר לדעת מה קורה, כיוון שבגלגול לא תמיד הוא זוכה לבת זוג שלו. יכול להיות שיקח אחרת.
בהנחה שהוא כבר עבר את ההיכל הזה, ובדקו את מעשיו והוא ראוי, מתחיל ההיכל השני. מה ההיכל השני?
ההיכל השני, שם נמצאים נשמות של הרוגי בית דין. גם מי שחילל שבת והרגו אותו הסנהדרין, וכן מי שהתחייב סקילה, שריפה, הרג וחנק בבית דין. גם מי שנהרג ע"י גויים, הרוגי מלכות. באותו היכל כמה בתי דינים, ודנים את האדם שמזלזל בתלמידי חכמים. ואפילו מהרהר בליבו על התורה או על הפירוש שהחכם אמר ומזלזל, דנים אותו שם באותו היכל. ממשיך הזוהר ואומר שגם דנים שם מי עוסק בתורה ומי לא. כל אחד לפי מדרגתו. כמו שכתוב בתנא דברי ישמעאל, שכשאדם עולה למעלה שואלים אותו: יש בידך מקרא? איזה תורה אתה יודע? נביאים? כתובים? תהילים? תגיד לנו. משנה? גמרא? הלכה? מדרש? ואח"כ זה דברים יותר עמוקים: סודות התורה וכו'.
בהיכל הזה דנים מי ומי וכמה ואיך? וגם דנים אותו כמה בנים יהיו לו. אמנם דיברנו על זה בהיכל הראשון, אבל בהיכל הראשון, אבל יש את זה בעיקר בהיכל השני, מה יהיה עם הבנים שלו וכו'.
בהנחה שהוא עבר את 2 ההיכלות האלה. אני קיצרתי פה. עובר להיכל השלישי. ההיכלות האלה מתייחסים לא רק לאדם בשת פטירה. זה גם אנחנו. גם אנחנו כל בוקר בתפילת שחרית צריכים לעלות את כל ההיכלות הללו. התפילות צריכות לעבור את כל ההיכלות האלה.
כשמגיע להיכל השלישי יש לו 4 פתחים להיכל הזה:
דרום
מזרח
צפון
מערב
שימו לב שהכיוון הוא היפך כיוון השעון.
על כל היכל עומד מלאך ממונה. ותחתיו ממונים מלאכים אחרים.
ההיכל בצד דרום יושב המלאך מלכיאל. מותר להזכיר את שמו כיוון שיש בני אדם בשם הזה. מלאכים שאין שמות בני אדם בשמותיהם אין אומרים את שמותם. המלאך מלכיאל בודק את הנשמה. מה התפקיד שלו? הוא מעביר את השם ופרטיו. במילים אחרות כל התיק שיש לאדם בעולם גם מגלגולים שעברו. הוא מעביר את הפרטים לבית הדין. ההיכל השלישי הוא הקובע.
ואז הבית דין קובע לאן לשלוח אותו. בהיכל זה הבדיקה יותר יסודית ומדקדקים בדברים שלא דקדקו בהיכל הראשון והשני.
בהיכל הזה ארבעה צדדים, פתחים. הזוהר מאריך ומתאר.
בפתח הראשון מי לא מי לגן עדן ומי לא? איזו תפילה תעלה ואיזו לא?
בפתח השני דנים האם הוא זוכה לחיים או לא זוכה לחיים? יכתב בספר החיים או לא יכתב בספר החיים?
מתי ההיכל הזה פתוח ואפשר לקבל חנינה? אומר רבי שמעון או בתפילה של שבת או בתפילה של ראש חודש. זאת אומרת שאתה יכול לבקש חיים בראש חודש ושבת. פעמיים בשנה.
עוד בהיכל הזה החותמות שחותמים את האדם לחיים או חלילה לא. כמו כן, חותמות האם התפילה תתקבל או חס ושלום לא עולה ולא מתקבלת.
זוהר דף רמ"ח: ביום הכיפורים, ההיכל הזה גם נפתח, אחרי מנחה של יום הכיפורים לחצי שעה, ואז מתקבלות התפילות של מי שראוי והגון ועשה תשובה.
אילו שנפטרו במהלך השנה, לא עלינו, לא התקבלה תפילתם. לא חננו אותם.
הפתח השלישי, כל מי שחולה, ששוכב על ערש דוי, אז החולה הזה דנים אותו בהיכל הזה. הוא לא ינצל אלא אם כן יעשה תשובה שלימה, מוחלטת ויתחרט חרטה מוחלטת, ויתחייב כשיבריא לא יחזור על החטאים בשום מקרה, אז כותבים אותו לחיים והא עובר את הפתח הזה לשלום. אבל לפעמים, גוזרים על האיש הזה ששום תפילה לא ממש תתקבל. אחת הטעויות שיש בדורנו, שמתפללים שאפסו הסיכויים. יש להתפלל לא כשאפסו הסיכויים. יכולה להיות גזירה ששום תפילה לא תתקבל, כי איחרנו את המועד.
לפעמים גוזרים ששום תפילה לא תתקבל. עד כאן הפתח השלישי של ההיכל השלישי.
הפתח הרביעי: כל אלה, לא עלינו, שה' ישמור, תינוקות שנגזר עליהם להיפטר מהעולם. יש להם גן עדן משלהם. מלמד משלהם בישיבה של מעלה. ביום שיש זעם בעולם, כשיש הרבה עוונות שגורמים לזעם, יסתכל הקב"ה עליהם ואז מידת הרחמים שולטת. כמו כן, אם ראית שיש מלחמות בין מדינות זה מתחיל משם. ממה זה מתחיל? השרים של אותן מדינות נלחמים זה בה. מה קורה שם באותו מקום? יש עוד דברים באותו היכל. שם, מי שהוציא מילה לא טובה מפיו, הוא נזוף 40 יום. 40 יום לא מקבלים את תפילתו, על אותו דיבור שהוציא מפיו. עד שיעשה תשובה. לא להגיד "הוא חייב", תגיד אני צריך, אני זקוק….לא לפתוח פה לרעה. אם יבואו 40 המלאכים שנמצאים שם ויתירו לו תפילתו מתקבלת. זו הסיבה שעושים התרה 40 יום לפני ראש השנה, 40 יום קודם יום הכיפורים, ושוב בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים. זה נוגע לכל אחד מאיתנו.
עוד דבר חשוב שקשור לראש השנה.
הרש"ש כותב במוסר שלו לראש השנה. שאדם צריך להיזבר ולהרהר תשובה, מעבר למה שהכין את עצמו כל ימי אלול, צם, עסק בתורה, קיין מצוות בכל כוחו וחילק צדקה. ביום ראש השנה כשבאים לבית הכנסת לפני תקיעת שופר, זו שעת רצון, אתה צריך באותם רגעים, להרהר תשובה בליבך. ואפילו הרהור תשובה קל זה כנגד תשובה גדולה בימים אחרים שצריך טורח גדול. זו תשובה בציבור. וזה עשרת ימי תשובה. כיוון שעכשיו זו שעה שפותחים את הספרים, ויש מלאכים מימין ומלאכים משמאל. מלאכים מימין אומרים סניגוריה. מלאכים משמאל אומרים עליו קטגוריה. אז כל אחד צריך לדעת שיש עליו כעת דיון. והוא צריך להיות במתח. אז הרש"ש אומר תהרהר תשובה באותו רגע, אתה הופך את מידת הדין למידת הרימים. את הופך את הקטגורים לסנגורים. הרשש מביא את הזוהר רמט, יש מקום שם באותו היכל שלישי שנקרא תא הרצים. תא הרצים היה ביית המקדש. זה מובא בספר מלכים ובספר דברי הימים. מקום שהיו השליחים של הכוהנים מביאים כל מה שצריך לעבודה בבית המקדש. למה קראו לזה תא הרצים? כנגד מה שכתוב במגילת אסתר, יש שני סוגי רצים:
בהתחלה שאחשוראש הרשע יחד עם המן ימח שמו חתמו להשמיד ולהרוג ולאבד את היהודים ואז הרצים יצאו דחופים מיד המלך….והעיר שושן נבוכה. זה יכול להיות מצב שבראש השנה עצמו, יבואו המלאכים הקטגורים וינצחו ויגזר מה שיגזר ואז הרצים האלה רצים לקחת את הפסקי דין הלא טובים ולהעביר אותם כדי שיבצעו אותם מתי שצריך לבצע. מה אתה צריך לעשות? אתה יכול, גם אחרי שהרצים לקחו את האיגרות הראשונות, שנכתב שם כל הדברים הכי גרועים אתה תהרהר תשובה ברגע אחד, הרש"ש כותב בספרו נהר שלום: אין מי מכל המלאכים שיש ברקיע אין מלאך שלא ירוץ כעת ויעצור את כל הקטגורים והוא ינצח, והמלאכים הסניגורים ינצחו. שהם נקראים רצים לקראת רצים. ואז מה קורה אח"כ? המלאכים האלה הסניגורים, הקב"ה נותן להם מגן מזהב ורומח מזהב וסיף מזהב. והם לוקחיםאת כל כלי הנשק שיש להם ויוצאים להגן על עם ישראל. אתה עדיין בבית הכנסת לפני תקיעת שופר. איך זה יתבצע? ע"י שכוונת להרהר תשובה. ואמרת: עוד מעט אתה כותב אותי לחיים, אז אני מבקש, אני יודע שחטאתי, אז אני חוזר בי, לא אדבר לשון הרע, לא אדבר בבית הכנסת. לא אדבר רכילות, ליצנות, אני מקבל עלי להיות יהודי כשר. ומקבל את כל המצוות, מיד כל המלאכים רצים, להגיד עליך סניגוריה, ואפילו שנכתב על האדם הדברים הכי גרועים קורעים את הכל. אלה הם דברי רבי שמעון. הרשש לקח את זה משם את הדברים. יש שם ממונים מיוחדים, באותו היכל, מי היה ומי יהיה מעשרה ראשונים בבית הכנסת. שים לב איזו מעלה זו להיות מעשרה ראשונים. וזה לא רק בבוקר. זה בכל התפילות, בכל השיעורים. הוא נוטל שכר כנגד כולם. וגם אם נכתב עליו דברים הכי רעים, קורעים אותם לגזרים. והכל מתבטל. ואחרי זה מקורה עוד? בפרט אם הוא מתפלל תפילה שלימה, ועוד יותר אם הוא יוריד דמעות בתפילה או יורד דמעות בשעת תקיעת שופר, שהשופר יזעזע אותו, הוא יחשוב כמה מתו השנה, איזה אסונות קרו, ויוריד דמעות, מיד מבטלים לו את כל הגזירות מרעה לטובה. אז תארו לכם מה אדם יכול לעשות בראש השנה. אבל פיקח מתחיל מראש חודש אלול. לא מחכה לרגע האחרון. עד כאן ראינו מה המלאכים עושים. העבודה היא גם של האבות והסבים. כל הנפטרים. גם ביום ראש השנה, גם בשעת כתיבת הפסק דין בשעת התקיעות, כל אדם צריך לדעת שאם הוא עוונות בסתם יום, אז עוונות פוגעים בהורים שלו, ויש להם צער, וגם בסבים, באבותיהם…עד יוצאי מצריים. אותם שהוציא משה רבינו והעביר אותם את ים סוף. אומרים להם תראה איזה צאצא יש לך. איזה עוון הוא עשה. והם מצטערים ובוכים עליו. ביום ראש השנה ברגע שהוא מהרהר תשובה בליבו ומקבל עליו לשוב בתשובה, ולא לעשות מעשים אסורים, מיד התשובה הזו עולה ומכפרת גם על ההורים, והסבים והאבות אבותיהם עד יוצרי מצריים. הרש"ב, רבי שלום בוזגלו כותב את הנימוק: מכיוון שכשאדם חטא אז הוא גרם להם פגם. נכון שהפגם הוא לא קשה כמו לאבא, אבל יש כתם. זה לא מגיע לשלושת האבות. לכן כתוב: בסודם אל תבוא נפשי. …עד יוצאי מצריים. כשאתה מהרהר תשובה, לא רק הסיוע של המלאכים שבאו לעזור לך אלא גם אבותיך ואבות אבותיך עד יוצאי מצרים, כולם רצים לראות מה עם הפסק דין. המתים מתעניינים מה קורה עם החיים. ולכן, המנהג ללכת לבית העלמין בערב ראש השנה. תבקש שהמתים יתפללו עלינו, כיוון שהם עולים למעלה, שתהיה שנה טובה. שניכתב וניחתם לספר חיים טובים. וכל שכן, אם אתה הולך לקברי צדיקים. יש בזה ענין גדול. מכיוון שהזמן קצר, ויש בולענים כדאי להתפלל מהבית. גם המתים צריכים כפרה. כשכל אחד מאיתנו הרהר תשובה לפני תקיעת שופר, מיד כל המתים שבשושלת שלו רצים לבית דין לשל מעלה ומתפללים עלינו.
איפה השכל לעשות על האש בראש השנה. בשום אופן לא. זה יום הדין. תשב תקרא עוד פרק תהילים. זה איבוד דעת.
זה טירוף. מי יודע אם בגללם האסונות שהיו השנה.
רבינו הארי כתב שיזהר האדם בתקיעות של מיושב לכוון לכפר על כל העבירות של עבודה זרה. זה לא רק עבודה זרה. מספיק שהוא מאמין שבשר ודם יכול לעזור לו. משתף עם הקב"ה כח זר.
כשאתה עובד במקום להיות בתפילה העבודה הזו נחשבת עבודה זרה.. אל תוותר על תפילה בציבור.
הסלטים עבדו עליהם יום שלם, ואת הדגים והבשר קנו מוכן, זה נקרא עבודה זרה. למה? כי הוא צריך לאכול את מה שההלכה אומרת לך לאכול. דג ואחכ רוחצים את הידיים ואוכלים בשר או עוף. כנגד הלוויתן שאנחנו אמורים לאכול בסעודת המשיח. ובשר כנגד שור הבר. במקום זה הוא אוכל סלטים בלי סוף, ואין לו מקום בבטן לאכול את הדג והבשר.
כשמוציאים סלטים אני אומר, לא אצלי בבית, אני אומר הנה העבודה זרה.
בתקיעות של מעומד, בלחש לכוון לכפר עוונות של גילוי עריות, על כל עם ישראל, לא רק עליך. זה לא רק במעשה, יש הרהור, מחשבה, ראיה, שמיעת מוסיקה של מושחתים, ריח….
חזרת השץ, על שפיכות דמים: זה לא רק לרצוח, זה גם להכות, להלבין פנים, לכעוס, לבזות, לשון הרע, קלקל לו שידוך….
ספר חסידים כותב, יהודה, בנו של יעקב אבינו, היה קודש קודשים, יהודה אמר לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו, מה בצע כי נהרוג את אחינו. עד גיל 30 לא התחתן יוסף. 13 שנה. בגלל שהוא עיכב אותו 13 שנה. נגזר על יהודה שתמות אשתו ושני בניו. רבותינו אמרו זאת. הוא גרם ליוסף להישאר במצריים. אבל הוא לא התחתן עד גיל 30. אדם ילמד מוסר השכל, כמה צריך להיזהר בזמן התקיעות.
הסתפקתי האם לדבר על זה, אבל זה מציל, לכן כן אדבר.
יש שמות הקודש שצריך לכוון בהם בזמן התקיעות.
1. בשעת התקיעות בשם היוצא מראשי תיבות, קבל רינת עמך שגבנו טהרנו נורא. השם הזה מבטל כל גזירות קשות ורעות.
2. הרשש כותב לכוון בשם: א. ל. ד
יש 72 שמות. שיוצאים משלושה פסוקים בשלח
ויסע…
ויבוא…
ויט….
72 אותיות בכל פסוק.
השם הזה א.ל.ד (35) א.ה.י.ה (21). ביחד 56, מי שמכוון בו, הוא 56. נו. אומרים את ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו… 5 פעמים נו, יוצאים כנגד 5 דינים. זה מבטלים את הדין במוצאי שבת. במוצאי שבת יש דין קשה כיוון שהדין לא עבד כל השבת אז הם זועמים. אנחנו אומרים את ה ויהי נועם ומבטלים את החמישה דינים. מה הכוח של השם הזה?
השם הזה מטהר את הנשמה, כשאתה מכוון בו בפתיחת ההיכל. אלד ו אהיה. א' עם א'. ל' עם ה', ד' עם י' וה'. משלבים אותם יחד. אסור להוציא בפה. אתה רק מכוון במחשבה. כי אתה מטביל את נשמתך בנהר דינור והיא יוצאת מצוחצחת ומבריקה. ולמה? כך כתבו המקובלים הראשונים, עוד לפני האר"י, טבילה כמה יוצא? 56. גימטריה נו. ע"י הכוונה במחשבה בשם הזה, אתה נטהר. אבל תיזהר לכוון מתי שצריך לכוון.
יש עוד שם קדוש. לפני התקיעות לכוון בו. השם אל השטן יגער. השם מתחיל ב י'. אחכ א'. אחכ ה' אחכ י. השם הזה כשהוא מתגלה השטן בורח.
אח"כ יש את 24 שמות הידועים. שגם בפתיחת ההיכל תכוון בהם.
כל הפסוקים האחרונים של ספרי התנ"ך. אז השטן ברח. בתנאי ששבנו בתשובה. לא לעשות יותר עוונות.
לא לשכוח להוריד דמעות. יש הרבה תחנות להוריד דמעות. מי במים, מי באש…כשאדם מוריד דמעות קורעים לו את הגזר דין.
מי יכול לקרא נתנה תוקף ולהישאר אדיש.
יש לנו גם פרשת העקידה. קוראים בתורה בשני הימים של ראש השנה. מנהג בית אל ביום הראשון לקרא את פרשת העקידה. עד והארץ אזכור…ויעקוד את יצחק בנו. מה הענין שהפסוק מדגיש זאת. יצחק סמל הגבורה. המקטרגים יוצקים מגבורת יצחק. אתה צריך לכוון ב "ויעקוד את יצחק בנו" שיעקוד כעת הקב"ה את כל המקטרגים למעלה ולא יקטרגו עלינו. תאמר בכוונה. כאילו יצחק נעקד עכשיו. ואתה מבקש מה': ריבונו של עולם, תעקוד כעת את כל המקטרגים, את כל כוחות הדין. כולם נעקדים.
"וישם אותו על המזבח ממעל העצים". הגמרא שואלת מה זה ממעל העצים? ממעל העצים, הוא היה בדיוק מכוון, כנגד כסא הכבוד למעלה. אז תכוון שממעל העצים זה כנגד כסא הכבוד. התפילה שלך עולה ישירות. צריכים לדעת שבראש השנה אנחנו צריכים סיוע בכל מיני עניינים. לפני התפילה בבוקר להיות מעשרה ראשונים. לפני שאתה מתחיל את פרשת העקידה תאמר את שני הקטעים שמופיעים בסידור לפני. ארמין ידי בצלותין לעילא, ואחרי זה ריבון עלמא. אנחנו מתפללים שהקב"ה יקבל את התפילות שלנו למעלה. יעשה את זה האדם, ובזה יכול לגרום שהתפילה שלו תעלה למעלה.
עוד דבר אחד מיוחד במינו, שרבי שמעון התריע עליו. בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה….ניזכר וניכתב. אז רבי שמעון אנשים באים לבית הכנסת וצווחים ככלבים הבהב. הכוונה בארמית תן תן. מבקשים מה' תן לנו חיים. אבל לא מכוונים על השכינה הקדושה שהיא נמצאת בבית האסורים.
מצד אחד כתוב וצריך להגיד ומצד שני ככלבים….אתה מבקש כסף חיים, איפה הגאולה, איפה השכינה. הוא מתכוון תבקש מה' שיתן לך חיים כדי שתוכל ללמוד תורה, תבקש פרנסה כדי שלא יהיה לי טרדות פרנסה שאוכל ללמוד תורה, שאוכל לגדל ילדים לפרנס אותם. תבקש בריאות כדי שלא תפסיד תפילה בציבור. תבקש בנים, כדי לחנך אותך לעבודת ה'. בנים לעבודת ה'. אז רבי שמעון איתך עד הסוף. זו נקודה חשובה ודקה. למה אתה מבקש. כל מה שאתה מבקש בשביל לעבוד את ה'. ואז הקב"ה שמח. תראו איזה בנים יש לי.
יהי רצון שהתפילות שלנו יקבלו.
בס"ד
סגולה נפלאה לראש השנה
בס"ד
סגולה נפלאה לערב ראש השנה:
הגאון רבינו חיים פלאג'י כתב ("מועד לכל חי", סי' י"ב אות ב'), בשם הרב יוסף מורדוך משאלוניקי (בספרו "נפש יוסף", מועדי רגל ד"ג ע"ב), שהביא מהמקובל החסיד רבנו דוד שרירו, שכתב, שיזהר האדם לקרוא בערב ראש השנה בחומש 11 פסוקים – מפסוק "והיה כי תבא" עד "והגר אשר בקרבך", וכל הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר כרוז ברקיע ואומר גביתי חובי מאדם זה כל החובות, ומוחל על כל חטאתיו (וכ"כ הרב בית דין, ער"ה סעי' ה', ועוד)
הכיצד בדבר כה קל, לקרא 11 פסוקים זוכים בדבר כה גדול?
הענין הוא שבמצוות ביכורים, החקלאי שמגדל את הפירות מביא לבית המקדש את הפרי הראשון, את הביכורים. החקלאי שכה מצפה לפירות במקום לאכול אותם בהנאה מרובה, מסמן את הפרי שביכר, מתאפק עד שיבשיל. ובמקום לאכול אותו מביא אותו לבית המקדש.
לקרא אחרי מנחה בערב ראש השנה/הגאון רבי בן ציון מוצפי
דברים פרק כו
א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. ד וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ–לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ. ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל–וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים. ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.