מי כתב את המשנה החשובה הזו?
התנא הקדוש רבי יהודה בן תימא
תנא אשר לא נודע זמנו.
היה בקי במשניות רבות 'אלו בעלי משנה כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו' (תלמוד בבלי חגיגה י"ד/א').
ישנה דעה כי הוא רבי יהודה בן דמא הנמנה על עשרה הרוגי מלכות אשר נהרג בערב חג שבועות.
הואיל ונפטר מבלי להשאיר אחריו זרע בר קיימא שיאמר קדיש תיקנו לומר בתפילת שחרית את המשנה "יהודה בן תימא אומר: הווי עז כנמר וקל כנשר…" בשמו ומייד אחריה קדיש, לעשות לו זכר.
'אמר רבי יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר' (תלמוד בבלי גיטין פ"ד/א').
'יהודה בן תימא אומר: הווי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר: עז פנים לגהינום ובושת פנים לגן-עדן. יהי רצון מלפניך, ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך' (פרקי אבות ה' משנה כ').
בפוסט זה נעסוק במשמעות העמוקה של המילים "עז כנמר", "רץ כצבי" ו"גיבור כארי", ובקשר שלהם לעשיית רצון ה' שבשמיים. נבחן כיצד תכונות אלו יכולות להוות מקור השראה בחיינו האישיים ובקיום שלנו כיהודים. הפסוק "הוי עז כנמר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים" מופיע במסכת אבות, פרק ה', משנה כ'. הפסוק קורא לנו להיות חזקים ואמיצים, כמו חיות טרף, במטרה לעשות את רצון ה'.
עז כנמר
עז כנמר מסמלת עוצמה, חוסן ונחישות. כאשר אנו מתמודדים עם אתגרים, עלינו לאמץ את התכונה הזו ולפעול באומץ ובביטחון. עז כנמר מזכירה לנו שהדרך להצלחה כרוכה במאמץ וביכולת לעמוד מול הקשיים. רבינו עובדיה מברטנורא מסביר: אל תתבייש לשאול שאלות בלימוד תורה, כמו שנאמר "לא הביישן למד".
רץ כצבי
רץ כצבי מסמל מהירות וזריזות. בעולם המודרני, שבו הזמן הוא משאב יקר, חשוב לדעת לנצל את ההזדמנויות שמגיעות אלינו. ריצה כצבי היא תזכורת לכך שעלינו להיות מוכנים לפעול במהירות וביעילות כדי להשיג את מטרותינו. רבינו עובדיה מברטנורא מסביר: רדוף אחר המצוות. יהודה בין תימה אומר הווי עז כנמר ורץ כצבי..ידוע שאיילה יותר מהירה מהצבי.אז למה לא נאמר כאיילה?איילה שרצה רואה מחסום חוזרת אחורה. הצבי קופץ מעל המחסום!!התנא רוצה להגיד שאם אתה רואה מחסום החכמה לקפוץ מעליו ולא לחזור אחורה.
"קל כנשר" מתאר תכונה של קלילות וחופשיות, כמו הנשר שמגביה עוף מעל הקרקע במהירות וללא מאמץ נראה. במובן הרוחני, הביטוי מתייחס ליכולת להתרומם מעל מכשולים, להשתחרר מכובד ועומס מיותר, ולהתקדם בעבודת ה' בקלות וברוח טובה. רבינו עובדיה מברטנורא מסביר: חזור על לימודך בקלות, מבלי להתעייף.
הסבר נוסף במישור המעשי:
- קלות רוחנית: היכולת "לפרוס כנפיים" ולהתנתק מהשפעות שליליות, מחשבות מייאשות או פחדים, ולחזור להתמקד במטרה הרוחנית שלך.
- נכונות לפעול במהירות: כמו נשר שמגיב בחדות ובמהירות, האדם נדרש לפעול בזריזות לקיים מצוות או להרים את עצמו מבחינה רוחנית.
- שחרור מהכבדות: לא לתת לייאוש או לעצבות להכביד על הלב, אלא למצוא דרך להגביה את המחשבות והמעשים למקום חיובי יותר.
המשמעות היא לעורר קלות טבעית ברוח ובעבודת ה', שתאפשר תנועה קדימה, אפילו כשהדרך נראית קשה.
"גיבור כארי" מתאר תכונה של אומץ ועוצמה פנימית, בדומה לארי שנחשב לחיה חזקה ונחושה. במובן הרוחני, הביטוי מתייחס ליכולת להתמודד עם אתגרים ולגבור על היצר הרע, חוסר מוטיבציה, ופיתויים שמרחיקים את האדם מעבודת ה'. רבינו עובדיה מברטנורא מסביר: כבש את יצר הרע ועשה טוב.
הסבר נוסף במישור המעשי:
- גבורה פנימית: היכולת להתמודד עם חולשות ופחדים פנימיים, להתגבר על הנטייה לעצלות או ייאוש, ולפעול בנחישות למען המטרה הרוחנית.
- כוח עמידה מול ניסיונות: כמו אריה שאינו חושש לעמוד מול אויבים, האדם נדרש לעמוד איתן מול לחצים חברתיים או קשיים אישיים שמנסים לערער את אורח חייו הדתי.
- נחישות במידות טובות: להשקיע מאמצים להיות חזק במידות כמו סבלנות, ענווה ואהבת הבריות, גם כשזה דורש מאמץ ועבודה מתמשכת.
המשמעות היא לאמץ אומץ וכוח החלטה, להתעלות מעל מכשולים פנימיים וחיצוניים, ולהמשיך בדרך עבודת ה' עם עוצמה וביטחון.
כ"ק אדמו"ר מחב"ד מסביר את הפסוק כקריאה לנצל את העזות הטבעית שלנו לעבודת ה'. הוא מדגיש שישראל הם "עזין שבאומות", ולכן עלינו לנתב את העזות הזו לכיוון חיובי. הוא מביא דוגמה מהנמר, חיה טורפת ומזיקה, ומסביר שגם ממנו עלינו ללמוד: לא את התכונות השליליות שלו, אלא את העזות שלו. עלינו להיות עזים כמוהו, אך בעבודת ה'.
לסיכום, הפסוק קורא לנו להיות אמיצים וחזקים בעבודת ה', ולנצל את התכונות הטבעיות שלנו, כמו עזות, לטובת קיום רצון ה'.
שאלון "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם"
רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
זַכֵּה אוֹתִי לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר בַּעֲבוֹדָתְךָ.
תֵּן בִּי אֶת הָאוֹמֶץ לְהִתְגַּבֵּר עַל פַּחָדִים וּבוּשָׁה,
לַעֲמוֹד אֵיתָן מוּל הַמַלְעִיגִים
וּלְשָׁאֹל שְׁאֵלוֹת שֶׁיְּקָרְבוּ אוֹתִי אֶל תּוֹרָתְךָ.
עֲזוֹר לִי לֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ בְּדַרְכִּי,
אֶלָּא לָלֶכֶת בָּהּ בְּשמחה פְּנִימִית וּבִשְׁלִיחוּת אֱמֶת.
עֲשֵׂנִי קַל כַּנֶּשֶׁר,
קַלִּיל וְנָכוֹן לִלְמֹד אֶת דְּבָרֶיךָ,
לִשְׁמֹר עַל רוּחַ רַעֲנָנָה וּפְתוּחָה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.
תֵּן לִי אֶת הַיְּכוֹלֶת לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל הַקְּשָׁיִּים
וְלָנוּעַ בִּמְהִירוּת אֶל עֵבֶר כָּל מִצְוָה וּמַעֲלָה רוּחָנִית שֶׁיֵּעַדְתָּ לִי.
חַזֵּק אוֹתִי לִהְיוֹת רָץ כַּצְּבִי –
תָּמִיד מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיךָ, בִּזְרִיזוּת וּבְשִׂמְחָה.
עֲשֵׂה שֶׁאֵדַע לִרְאוֹת אֶת הָעֵרֶךְ גַּם בְּמִצְוֹת הַקְּטַנּוֹת,
וְאֶשְׁאַף לִרְדֹּף אַחַר הַטּוֹב בְּלִי לְהִתְעַכֵּב אוֹ לְהִתְעַצֵּל.
זַכֵּה אוֹתִי לִהְיוֹת גִּבּוֹר כָּאֲרִי,
גִּבּוֹר בְּכִבּוּשׁ יִצְרִי וּבְשְׁמִירָה עַל מִדּוֹת טוֹבוֹת.
חַזֵּק אֶת לִבִּי לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְלוּת,
תֵּן לִי כֹּחַ לָקוּם בְּכָל בֹּקֶר בִּשְׂמְחָה וּבְנֶחִישׁוּת,
וּלְמַלֵּא אֶת יוֹמִי בַּעֲשִׂיָּה לְמַעֲנֶךָ.
רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
עֲזוֹר לִי לְנַתֵּב אֶת הַתְּכוּנוֹת שֶׁנָּתַתָּ בִּי,
אֶת הָעוֹז, הַקַּלּוּת, הַזְּרִיזוּת וְהַגְּבוּרָה, לַעֲשִׂיָּת רְצוֹנֶךָ.
חַזֵּק אֶת אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ וְאֶל מִצְוֹתֶיךָ,
וְהָאֵר לִי אֶת הַדֶּרֶךְ לִהְיוֹת בֵּן נֶאֱמָן לְךָ –
תָּמִיד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה.
"הֱוֵי עֶזְרִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי, כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד."
אָמֵן.
Hebrew