בס"ד

פרשת העקידה ורחל אימנו/שיעורו של הגאון הרב אלון עטיה

בסוף הפרשה יש את פרשת העקידה.

כל יום אנחנו קוראים את פרשת העקדה. מי שהתבונן בפסוקים, אז כשהוא קורא את הפרשה הזו בבוקר, יתעורר קצת יותר.

וי… אחר הדברים האלה, ואלוהים ניסה את אברהם, ויאמר אליו: אברהם, ויאמר: הנני. ויאמר: קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך.

אברהם אבינו מקבל מהקדוש ברוך הוא דיבור ציווי, אומר לו: "קח נא…" רבותינו אמרו, המדרש אמר לו: "בבקשה ממך, עמוד לי בניסיון הזה, שלא יאמרו ראשונות לא היה בהם ממש". הניסיון הזה זה הניסיון העשירי של אברהם אבינו, כש… בסיומו הקדוש ברוך הוא אומר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, ולא חשכת את בנך, את יחידך, ממני". קיבל גילוי שכינה גדול מאוד, והותר לו לדבר ולהשיח לפני השם יתברך את אשר על לבו. ובאותה שעה ביקש אברהם אבינו על דורותיו, על כל זרעו. לכן נקרא "מאכלת", שאוכלים בזכות העקידה עד היום הזה. אומרים רבותינו, כשאברהם

אבינו מקבל את הניסיון, הקדוש ברוך הוא מצווה אותו, שקם אברהם בבוקר, לוקח הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו את כל המדרגות הרוחניות שהיו לו, כל הדבקות שהייתה לו, כל בהירות האמונה בהשם יתברך. אברהם אבינו קם בבוקר, הוא יוצא מיד אל עבר הר המוריה, כשאין לו שום מדרגה רוחנית, כשהוא קנה אותה במשך עשרות שנים. זה אומר, שאותו אברהם אבינו שעד לפני כמה רגעים… "ויקרא שם אברהם בשם השם, אל עולם". אל תקרא "ויקרא אלי", "ויקרי" – שהיה מקריא לכל עובר ושב שיש הקדוש ברוך הוא בעולם. אברהם אבינו היה מדבר בלהט, היה מדבר בחשק, היה מדבר בהתלהבות, כולו היה מלא אהבת השם. את כל המצוות קיים ביראת השם. הדבקות שהיה אברהם אבינו דבוק בהשם יתברך גרמה לכל הסובבים שלו להידבק בהשם. זה נקרא "זמן של גדלות המוחין", שאדם רואה את הבהירות של עבודת השם בעיניים, מרגיש, חש אותה. קשה מאוד להפיל בן אדם בעבירה כשהוא נמצא במקום כל כך גבוה בעבודת השם. ככה  אומר הסבא קדישא מקוברין מביא אותו, בעל "נתיבות שלום", הרב נח ברזובסקי. הוא אומר: "עד שמפילים אנשים – איך אברהם אבינו לא נשרף בכבשן האש? אנחנו צריכים להתפלא – איך כבשן האש לא נשרף! מגודל האהבה שאהב אברהם אבינו את הקדוש ברוך הוא". אדם שנמצא במקום כזה שאומרים לו: "נזרוק אותך לכבשן האש או שאתה מאמין בהשם…", אומר: "זרקו אותי!". הוא כל כך בעבודת השם, חזקה, שכבשן האש יכול להשרף לידו. אומר: "פלא שהוא לא נשרף כבשן האש!". ההיפך ממה שאנחנו מבינים. אומר בעל "נתיבות שלום" בשם הבאר אברהם: "תדע, שאדם נמצא בגדלות המוחין, שאדם נמצא בבהירות העבודה – כל אחד מאיתנו שנמצא בשיעור תורה, בלימוד תורה, בחברותא, שאדם נמצא במקום טוב מבחינה נפשית ורוחנית – תבוא, תגיד לו: 'בוא, תפרוש מהשם, שום פנים ואופן, בוא תעשה עבירה…' – הוא לא שומע לך! אם הוא בחשק גדול בעבודת השם, הוא גם דוחף אותך ודוחה אותך החוצה: 'מה אתה עושה פה?!'"

אבל, מתי עיקר הניסיון? כשנוטלים מהאדם את גדלות המוחין, האדם נכנס לקטנות, אדם נכנס עכשיו למצוקה. הקדוש ברוך הוא לא מאיר לו כלום בנגלה, שום דבר, ואז הקדוש ברוך הוא נותן לו ניסיון. ובניסיון הזה האדם מתמודד לבד כביכול. מה עושה אברהם אבינו? לוקח את נעריו, הוא יוצא לדרך, והוא רואה שהוא לא מצליח לקבל בהירות בעבודת השם, הוא חסום לגמרי. הוא בקטנות מוחין, הוא במצוקה – מצוקה נפשית, מצוקה רוחנית. הוא מרגיש שהוא לא מצליח לעמוד בניסיון. אז מה הוא עושה? "ויאמר אברהם אל נעריו: 'שבו לכם פה עם החמור'". למה אומר אברהם: "הקדוש ברוך הוא לא התגלה בנבואה לפני, כל עוד לוט היה צמוד אליי". כך מופיע במדרש: "והשם אמר אל אברהם, אחרי פרוד לוט מעימו". אומר המדרש: "כל עוד שהיה לוט איתו, לא נתגלה עליו הדיבור". אמר אברהם: "כנראה שאני בכזה חשכות וקטנות מוחין, כי יש פה שני נערים שאינם ראויים". אמר להם: "שבו עם החמור – דומה לחמור. ואני והנער, נלך, אולי סוף סוף הקדוש ברוך הוא יאיר לי". אבל זה לא עוזר לי, כי עדיין הוא רואה את המקום מרחוק. המקום זה הקדוש ברוך הוא. הוא רואה אותו מרחוק, הוא לא מצליח להתחבר אליו. עיקר הקושי שיש לאדם בשעת ניסיון זה בגלל שהקדוש ברוך הוא מסלק ממנו את כל המדרגות שיש לו, והאדם מרגיש חושך גדול, והוא לא זוכר שהקדוש ברוך הוא נמצא, מלא כל הארץ כבודו, ורואה אותו ומשגיח עליו. וזה עיקר הניסיון! שהרי, אם האדם היה זוכר בשעת הניסיון שהוא עומד לפני מלך גדול ונורא, שם לו כל הארץ כבודו, הוא משגיח עליו, בחמלה, הוא מצפה ממנו: 'תאמין בי! תדבק בי! תלך איתי!' – אז זה לא ניסיון. מתי זה ניסיון? שאתה מעורפל. ולכן אברהם אבינו לא יודע מה לעשות, אבל הוא מתחזק בדבר אחד: "ריבונו של עולם, אני יודע שגם הניסיון זה אתה, כי אתה זה שאמרת לי לבוא לניסיון". באותה שעה קונה אברהם אבינו מדרגה לכל הזרע שלו עד היום הזה ועד ביאת גואל צדק, שבכל ניסיון, בפרט בכלל, שאדם נמצא בחושך הכי גדול שיש, הוא נמצא בתוך הטינופת והוא חושב: "איפה השם יתברך? למה לא מאיר לי עכשיו? למה אני לא יכול לצאת מהמקום המגונה הזה?". זה לא משנה אם זה קנאה, שנאה, תחרות, זה לא משנה אם זה תאוות עריות או מעשה בפועל, רחמנא ליצלן, אם זה גניבה, גזלה, אם זה גאווה או כל עבירה אחרת שאדם מתבוסס בתוך המיץ של העבירה והוא לא מבין שהשם יתברך מנסה אותו באותו רגע ומשגיח עליו ומסתכל עליו מכל הכיוונים לראות: "אתה רוצה אותי? אתה רואה אותי?". זה נקרא: "והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום". יש מצב שהאדם נמצא בתוהו ובוהו, חושך רוחני. מה עושים במצב הזה? "ויאמר…", אומר היהודי: "אלוקים, יהי אור! תעזור לי, תעזור לי.  קראתי לך!". "ויהי אור!". מיד הקדוש ברוך הוא נותן לו אור. אבל, אם האדם נמצא בתוך חושך רוחני ואומר: "טוב, חבל, הקדוש ברוך הוא לא רואה מה אני עובר עכשיו. אני עובר את הצער הזה לבד". באותה שעה הוא ניתק את עצמו מהאמונה. כי אמונה זה לא להאמין כשהכל טוב, אמונה זה באותם רגעים שהכל הולך לאיבוד. לכן, עיקר מה שאנחנו מתחזקים בדרך כלל, כשיש ניסיונות, והלוואי לא יבואו יותר ניסיונות לעם ישראל, אבל, משנה שעברה, וזה גולש גם לשנה הזאת, כמעט כל יום אנחנו שומעים על הרבה אבידות יקרות מאוד, על בחורים צעירים, על בעלים צעירים. ואתה פונה למשפחה לחזק אותם, אבל פתאום אתה רואה שהם מחזקים אותך. מאיפה הכוח הזה?! אתה רואה שברגע הניסיון הכי קשה, הם אומרים: "ריבונו של עולם, יודעים שזה אתה!". אומנם זה ניסיון שמתמשך, וגם להם יש נפילות, אבל הם צריכים לדעת שהם מחזקים אותנו כשהם מראים לנו את נקודת החושך הכי גמורה שיכולה להיות, ובתוכה הם רואים אור! זה אומר שהם ישרים בלב. כך אומר הכתוב: "זרח בחושך אור לישרים". לישרים! איך? בתוך החושך זורח אור?! הזריחה מגיעה אחרי החושך! מי שהוא ישר בלב עם הקדוש ברוך הוא, בלי עקמומיות, בתוך הניסיון הכי חשוך, הוא רואה את אלוקים. ואנחנו מהצד משתהים ולא מבינים. על פי זה, קשה מאוד על בעלת ההילולה, קודש הקודשים, אמא רחל. ימים קצרים הייתה בעולם, 36 שנה, 37 שנה. אבל השאירה אחריה לנצח, אלפים ורבבות צפונים על ציונה כל השנה כולה, בשם הגר"א ששכינה שורה שם. אחרי חורבן בית המקדש, זה המקום. "רחל" גימטריה "בכל מקום", לומר שהשכינה בכל מקום נמצאת, זו רחל. איך אפשר להבין שרחל אומרת: "ותאמר רחל אל יעקב: 'הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי!'"? אפשר לומר דבר כזה? הרי את בניסיון! ועיקר מה שאנחנו נמדדים זה בשעת ניסיון! ודווקא עכשיו, שאת בשיא החושך, זה מה שאת אומרת? אז מה מצפים מאיתנו? גם אנחנו בניסיון, השם, אתה לא מביא לי … אני מת, זה יעזור? מה ההבנה בזה? אז הרבה ביאורים נאמרו ברבותינו על הדבר הזה. אני אומר רק דבר אחד, בשם השם משמואל. אומר השם משמואל: "תדע, שאמותינו היו נביאות, והם ידעו שהם תלדנה. אבל היה להם רק דבר אחד להבין: האם אני צריכה לעשות מעשה בפועל להתפלל, להשתדל מלמטה, ואז הקדוש ברוך הוא יביא מלמעלה, או לא לעשות כלום? כי עם ישראל, למעלה מדרך הטבע, גם אם אני לא אעשה כלום, ישראל מעל המזל, השם יתברך יפקוד אותה". כשאנחנו הולכים בדרך הטבע, זה הנהגה מסוימת, אבל יש הנהגה מאוד מאוד גבוהה שאנחנו לא עושים כלום. זה נקרא "אין". אנחנו לא עושים כלום. ההנהגה הזאת מגיעה רק ממי שאמר והיה העולם. כיוון שזו הנהגה מאוד גבוהה, אין לה אחיזה לימים ממושכים בעולם. זה הכעס שהיה כביכול מצד מידת הדין על עם ישראל במדבר, ועל נסותם את  השם, לאמור: "היש השם בקרבנו אם אין?!". באיזו מדרגה אנחנו אוחזים? במדרגה הפשוטה של "יש", או במדרגה העליונה של "אין"? אומרת רחל ליעקב: "לי אין שום בעיה לחיות כל החיים בלי ילדים, זה רצון השם! מה שהשם רוצה, אני רוצה. אבל אני יודעת, שיבואו ילדים. אנחנו נביאות. למה שיבואו ילדים בלי התעוררות מלמטה שלנו? אם זה יגיע רק מהשגחה עליונה, אין לזה אחיזה במציאות, זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן. הילד הזה, חס ושלום, יכול לא להתקיים". אז היא אמרה לו: "'הבה לי בנים' – בוא, אתה ואני נתעורר מלמטה למשוך ילדים. 'ועם אין' – אם אתה רוצה את המדרגה של 'אין', חס ושלום, 'מתה אנוכי' – זה יגרום שהנשמה הזאתי שתבוא, חס ושלום, לא יהיה לה קיום". אומר השם משמואל: "תיזהרו לחשוב שאמא שלנו הקדושה והטהורה שהייתה נביאה לא עמדה בניסיון! היה פה דיבור עמוק מאוד. אנחנו לא כל כך מבינים אותו, אבל תדע, שגם בחושך הכי גדול שהיה לרחל אמנו, התחזקה באמונה. וככה היו כל הצדיקים! לא סתם הן אומרים: 'אברהם, יצחק ויעקב', תחת הכותרת 'אבות'. אין קורין אלא לשלושה, ככה הגמרא אומרת. דווקא אותן ארבע נבחרו לאמהות, כי החוכמה של כל אחד מאיתנו זה לעמוד בניסיון כשיש חושך. כשאדם יכול להגיב ולא מגיב. שיש לאהרון הכהן מה להשיב לקדוש ברוך הוא בעת שהוא נוטל את שני בניו ביום הכי שמח של החיים שלו. 'וידום אהרון'. אומר המדרש: "מה היה לו לומר? 'לא' כתוב, 'וישתוק' – 'וידום'. הוא הדמים את עצמו! הוא יכל לומר! אבל קיבל גזירת מלך באהבה. מה זכה? נבואה מיד, נתייחד אליו הדיבור". כשאדם עומד בניסיון של אמונה, עם כל הכאב שיש בזה, יש בזה כאב עצום, הקדוש ברוך הוא מאיר לו מאור שהוא לא שייך לעולם הזה. בחבקוק ו… "וצדיק באמונתו יחיה". הכוונה, שכל עולם הבא שכל אחד מאיתנו וכל אחד מעם ישראל יקבל, גבר או אישה, הכל מכוח אמונה! עיקר מה שבודק הקדוש ברוך הוא כל אחד מאיתנו זה בניסיונות של אמונה! דברים שאנחנו משתוקקים לקבל ולא מקבלים, דברים פשוטים בתוך הבית: ניסיונות של שלום בית, ניסיונות בחינוך ילדים, ניסיונות בפרנסה, ניסיונות בלימוד תורה שהוא מנסה להבין ולא מצליח, ניסיונות בקנאה. היום בבוקר שאל אותי יהודי בכניסה לקבר רחל: "על מה להתפלל?". אומר לי: "אנחנו 10 דקות לפני עלות השחר, זה זמן של תיקון רחל. מה לתקן בנפש? מה לבקש?". על מה אני אבקש? על החטופים? על השבויים? על אשתי? על הילדים? על עצמי?  10 דקות אנחנו צועדים, עוד דקה וחצי-שתיים נפגשים עם הציון, נבקש על השכינה, אולי טוב. אמרתי לו: "אני לא יודע מה אתה עוסק, לא יודע מה המשלח יד שלך, אתה גם לא צריך להגיד לי. אבל אני רק אומר לך דבר אחד: אתה נכנס, אתה מתפלל על כל האנשים בעולם שהצרו לך, כל מי שקינא בך, כל מי שירד לאומנות שלך. ואת אשת רעהו, הוא לא טימא. זה היורד לאומנות חברו משמע, לקחת את האישה של השני זה מקביל למשלח יד. "שנכנסו לארבע אמות והשיגו את הגבול שלי". אמרתי לו: "רחל אמנו השיגו לה את הגבול, נכנסו לה לארבע אמות, לקחו לה את הבעל, והיא נתנה הרגשה כל כך טובה ללאה אחותה, שהיא אמרה לה: 'אפשר לקחת דודאים?'". לאה אומרת לה בכזאת טבעיות: "המעט, קחתך את אישי, ולקחת גם את דודאי בני?". מה הכוונה? לאה לא יודעת בכלל שיעקב מזדווג בבית אבא בשביל רחל, כי כל פעם שיעקב שולח מתנות לרחל, לבן מעביר את זה ללאה. ורחל לא מתקנת אותה! היא לא אומרת לה כלום! להכניס את הבן אדם השני שהרע לי כביכול, שעשה לי לא טוב, זה שפגע בי – תתפלל עליו! תהיה כמו רחל! "אבל הוא הציק לי!". זה סתם דמיונות. כל הניסיונות באמונה זה דמיונות! כי בן עזאי כבר לימד אותנו בגמרא ביומא ל"ח. מכאן אמר בן עזאי: "בשמך יושיבוך, בשמך יקראוך, בשלך יתנו לך". אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין בריה נוגע במוכן לחברתה. אפילו כמלוא הנימה, שום דבר שלא שייך לך לא יגיע אליך. ואם לקחת מה שלא מגיע לך, אז שום דבר שלא שלך לא יישאר אצלך, יחזירו את זה למקום, על כורחך. רש"י כותב: "על כורחך". ועל כורחו יקחו ממנו, ויתנו לך מה שמגיע לך. השררה שלך, זה לא בגלל שאתה כזה גדול. לא, קטן! כי השם יתברך כך רצה! ממילא, אתה מחפש על מה להתפלל? יש כמה אנשים שהציקו לך בחיים. אומר לך… או, אתה יכול להתפלל עליהם? אז הוא אומר לי: "שימותו!". לא! מתפלל עליהם! שיהיה להם טוב! לדעת שהם רק היו שליחים של בורא עולם! קשה, נכון? תבין מה רחל עברה! תבין שרחל אמנו אומרת: "שלא תתבייש אחותי!". זה לא דבר קל! היא יודעת שבאותה שעה שהיא נותנת את יעקב, בעלה, ללאה, היא צריכה להתחתן עם עשיו! אם הגדול – עשיו – לא הלך לגדולה, לאה, והקטן – יעקב – לא הלך לקטנה, רחל, כי פתאום היא ויתרה. ואז, הגדולה – לאה – מקבלת את יעקב, אז כנראה שהקטנה מתחתנת עם עשיו! והיא מוכנה לנצח, להקריב עשרות שנים לחיות בצילו של העולם התחתון, עם כל הגסות שהייתה פה, העיקר לא לבייש את אחותי. "אבל היא נכנסה לי בארבע אמות!". אבל ככה חי אדם מאמין! ככה הוא חי! והצרה הגדולה ביותר של כל יהודי או יהודיה זה שהם לא זוכרים בשעת הניסיון שהקדוש ברוך הוא איתם, צמוד. אומר הזוהר הקדוש, פרשת שמות: כשירדו עם ישראל לגולה אחרי חורבן בית המקדש, היו הולכים ובוכים על נהרות בבל: "שם ישבנו, גם בכינו, זכרו את ציון". זוכרים את בית המקדש, בוכים. בוכים, בוכים. באותה שעה, עלה בכייתם לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לכל פמליה שלמעלה: "מה אתם עושים פה? הבנים שלי גולים בין אדונים זרים, שובים אכזרים, ואתם נמצאים פה למעלה בשמיים?! אני ואתם יורדים למטה!".  למענכם שילחתי בבלה את בית דין של מעלה. שולחתי בבלה בעצמי. ירד הקדוש ברוך הוא עם כל פמליה של מעלה. לאן? לגלות, בבבל. באותה שעה אומר יחזקאל הנביא נבואה: "נפתחו השמיים". הוא היה נהר כבר… נפתחו השמיים, ויראו מראות אלוקים. היו בוכים עם ישראל: "איפה הקדוש ברוך הוא? עד… אנא השם, תשכחנו נצח!". אמר להם יחזקאל: "מה אתם מדברים? עכשיו נפתחו השמיים, ואני רואה המראכון הכה, האלוקים שלכם, הקדוש ברוך הוא, נמצא פה, איתכם". באותה שעה, אומר הזוהר: "שמחו ישראל שמחה גדולה, ואמרו: 'אם הקדוש ברוך הוא כאן, אנחנו כבר לא פוחדים מן הגלות!'" אומר הזוהר: "למה אתה חושב שהקדוש ברוך הוא גילה את הדבר הזה? נאמר לכל יהודי בכל דור, בכל ניסיון שיהיה, שלא תדמיין לרגע, ברגעים הקשים שלך, בניסיונות שאתה עובר, שאתה נמצא לבד! תדע שהקדוש ברוך הוא נמצא איתך, צמוד, יד ביד!". אבל אתה מרגיש כאב, נכון? אין ספק! אנחנו לא מתעלמים מן הכאב. אדם שמקבל מכות מאבא שלו ביד ימין, במקום שיסתכל על יד ימין שמכה, שיסתכל על יד שמאל שוודאי מחזיקה אותו, היא מחבקת אותו עכשיו כדי לתת לו מכה. אתה צמוד למלך! איזה חשבון יש לקדוש ברוך הוא עם המכה? זה עסק שלו, לא שלי! אני נאמן למלכי! ברגעים הללו, רק השאלה איך אני מתמודד בתוך הניסיון. על זה אומר דוד המלך: "יקראני ואענהו לו, עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו". מה הפירוש "קלני מראשי"? אז הוא אומר "קלני מראשי" אומר ה"נתיבות שלום" מסלונים: "אם אדם בצרה, בתוך החושך, והוא רק קורא להשם, השם מושיע, קריאה מרחוק, כאילו אומר לשם: 'אם היית יודע איפה אני עכשיו, היית עוזר לי!'", אומר השם: "'יקראני'. אתה קורא? 'ואענהו לו'! מה אתה צריך?". אבל לא הוציא אותו! "יקראני" ואענהו! אבל, אם היהודי אומר: "ריבונו של עולם, אני נשבע לך שאני יודע שאתה הייתי פה בצרה! 'עמו אנכי בצרה' – אני יודע שאתה פה!". אה, ככה! "'אחלצהו ואכבדהו'". אומר השם: "אני ערב שאני מוציא אותך מהצרה, וגם מכבד אותך". לא חוכמה להאמין שהשם נמצא בבית המקדש, בבית כנסת. אבל הגמרא בירושלמי אומרת: "אם ישאלך אדם היכן אלוהיך, תאמר לו: 'בכרך  גדול שברומי!'". החריבו את בית המקדש, שיא הטומאה! השם יתברך נמצא במקום הכי מטונף! חוץ מכבודו. אם יש שם יהודי! יש יהודי במקום הזה, שיהיה המקום הכי גרוע מבחינה רוחנית, יש בתוכו חלק אלוה ממעל! יש אלוקים שמלווה אותו, שחופף עליו! אנחנו מבינים, שבתור בשר ודם, יש מצב שנחטא. הלוואי ולא. אבל, אדם… "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".  אדם נמצא בתוך עבירה, איפה אלוקים? לידו! נכון, איתו, ביחד. לא נעים להגיד את זה. היה פעם מישהו שבתחילת דרכו, אומר לי: "למה הרב אומר? זה לא נעים! מה, אלוקים, אבא שלי?". אז אמרתי… תאר לך שאבא שלך עכשיו התכונן ללכת לחתונה של אחד מהנכבדים לבוש טיפ-טופ, אחרי מקלחת, מבושם. ואתה עברת ליד ביוב, נפלת, לא ראית שפתוח. אבא עובר, אתה. אומר לו: "אבא, כן, תושיט לי יד". הוא הושיט יד, ככה הוא נקי. אתה, במקום לעלות, תפסת אותו, משכת אותו פנימה, בפנים. איך ההרגשה שלו שהוא עכשיו בתוך הסחי, חוץ מכבודכם וכבוד המקום? לא נעים, נכון? אתה מחבק את אבא: "אבא, לא! ככה… עם הטינופת! אתה משכת אותי לפה!". זה עדיין לא המצב של הקדוש ברוך הוא, שנכנס איתנו לתוך העבירה! רק, בדרך כלל, אדם מבין: "נכנסתי לעבירה", לא משנה איזה, בחדרי חדרים, הקדוש, ברוך הוא תישאר מחוץ לדלת! מחילה, לא… לא צנוע, יש פה דברים לא צנועים, אל תיכנס!". עדיף לא לחטוא! אבל יהודי אמיתי לוקח את השם יתברך איתו לכל מקום! אין דבר כזה: 'עכשיו שאני בניסיון אז אתה לא איתי'. דווקא אז אתה איתי! 'אם אני קצת מאמין אז אני קורא: אבא, תעזור לי!'. אומר השם: "על קריאה כזאת אני עונה לך מרחוק. שמעתי! 'יקראני ואענהו לו'!". אבל, אם אתה אומר: "'עמו אנכי בצרה' – השם, אני יודע שאתה איתי פה בצרה", וזה לא מדובר על צרה כלכלית רק, רפואית. "אני נמצא בתוך צרה רוחנית קשה, אני מרגיש שהבית שלי הולך להתפרק, אני מרגיש שנכנסה תאווה שהולכת לפרק אותי…" – מה? אסור לדבר על זה? מותר! רק לחטוא בזה! "תעזור לי, אבא! אני לא יכול יותר! אתה איתי בפנים! אתה מרגיש את הצער שלי!". אה, "'עמו אנכי בצרה'"! אומר השם: "'אחלצהו' – אני מוציא אותך מהצרה, 'ואכבדהו' – תקבל ממני כבוד בשני עולמות, כי לא ניתקת את האמונה ממני ברגעים הקשים!". רחל, ברגעים הכי קשים שהיו לה בחיים, זועקת להשם יתברך, מתפללת להשם יתברך. אומנם היא יודעת שלא כל דבר צריך להגיד, היא… יודעת שחלק מהאמונה זה לא לדבר. וחייב לפתוח פה סוגריים שנקראים שתיקה: "והיה בשחת אלוהים את הרי הכיכר, ויזכור אלוהים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפכה". פסוק בפרשה שלנו. אומר המדרש בראשית רבה: "מה זכר השם? מה יש לזכור לוט  לא היה צדיק?". הגמרא בנזיר כ"ג אומרת? "לוט, רחמנא ליצלן, יש אנשים שלא רוצים להירגע עם הבולמוס של העריות". הוא בן 80 כבר, רגל וחצי בקבר, עוד מסתכל בעריות? תירגע! דיי, זקן, מנאף זה אחד מאלה שהשם שונא אותם! לוט! אתה לא רוצה להירגע? מאכילין אותו מבשרו עד היום, לדראון עולם! מואב, מ… אב! איך הגעת למקום הזה? לא רוצה להירגע! "מה יש לזכור בלוט? לוט לא צדיק!". "זוגתו לו, אישה לפי מעשיו". עירית אשתו. "ותבט אשתו מאחריו, ותהי נציב מלח". לא היית צדקת! גם הוא לא צדיק! אז מה השם זוכר? אומר רש"י בשם המדרש: "זכר את שתיקתו של לוט, כשאברהם אבינו יורד עם הפמליה ואומר על שרה: 'אחותי', לוט יכל לומר: 'איזה אחותי?! זה אשתו!'. אבל הוא שתק". אומר השם: "שתקת שתיקה אחת, מספיק כדי לשלוף אותך, להוציא אותך מתוך ההפכה של לוט, של סדום ועמורה". לוט שייך לסדום ועמורה, הייתה צריך להפך איתם ביחד! גם אתה סדום ועמורה! "וכשניתנת רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע". אבל ויש פה אבל גדול! אם היינו יודעים מעלת השתיקה מה היא, היינו מבינים את המשנה באבות: "שמעון בנו אומר: כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ולנפש לא… לנפש טוב – לדבר. הגמרא אומרת: כשהיו רואים שניים רבים, מתקוטטים שניים, היו עוקבים לראות מי שתק ראשון. מי ששתק ראשון, מיוחס יותר. זה נקרא "יחסות דבבל שתיקותה".

כשאדם שותק הוא מציל את עצמו מכל צרה שבעולם. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. באה רחל ושותקת אחזה בפלך השתיקה. מה זה פלך השתיקה? אמנות השתיקה. כמו שפלך זה אמנות. היא תפסה כלי אמנות. ידעה מתי לשתוק. אסור לאדם לשתוק שהוא בדברי תורה. אסור לאדם לשתוק כשהוא מעודד את חברו. אבל בדברים בטלים חייב לשתוק. הגאון מוילנא אומר שכל מה שהאדם מדבר דיבורים בטלים ראוי לקלוע אותו מסוף העולם ועד סופו בכף הקלע. למה? כי זה דברים בטלים. אתה מזיק לנשמה שלך. אתה מפזר אותה לחינם. באה רחל אימנו ושותקת. מה היא זוכה? שיצא ממנה בנימין. שהאבן שבחושן שלו היא ישפה. מה ישפה? יש פה. אומר בעל ברכת מרדכי הרב מזרחי זצ"ל זכותו תגן עלינו, האבן צריכה להיות אין פה. תפסיק לחשוב שהפה קיים כדי שתדבר. הפה קיים כדי שתשתוק. שתקת בנימין אתה תזכה בשאול. שאול, את דבר המלוכה לא הגיד. אנחנו עוד לא קבלנו קידום העבודה כבר מפרסמים את זה ברשתות החברתיות. ואז שהעין הרע שולט שואלים למה? והקידום לא מגיע. לא צריך לדבר. שאול קיבל מלוכה. אומר הרמב"ם המלך הוא ליבם של ישראל. היו רואים מלך עובר היו משתחווים עם פישוט ידיים ורגליים. הוא שותק. אומר השם: שתקת? תבוא ממך אישה שתציל את עם ישראל, אסתר. אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה. כמהדברנים היו בישראל. לא רק שלא הושיעו את ישראל, אלא נפלו בעצמם. שתיקה מושכת ישועה גדולה. הגיע יורצייט של צדיק. במה להתחזק? ביום היורצייט של הרב עובדיה בלימוד תורה. ביום ההילולה של רחל אימנו להתחזק בשתיקה. קבל על עצמך לשתוק יותר. לשתוק כשצריך. עם האישה רוצה שתקשיב לה בוודאי תקשיב ולא תשתוק. רחל אימנו ידעה מתי לדבר ומתי לא לדבר. תקדש את הפה. תחלק את הברכה לשלוש. כמה הרב יהודה צדקה היה מדבר על זה. כמו שכשאתה מכניס אוכל לפה או שתייה, אתה בודק: "כמה פלפולים ע…ל… אבקת חלב נוכרי? כן, לא, דיי, כבר, תאכל, לא תאכל, הכל בסדר, תהיה רגוע". רק תספר לי: אם אבק לשון הרע יוצא לך מהפה או לא! ואם כן, באיזה כשרות?  אם יש על מי לסמוך או אין על מי לסמוך! יום פטירת רחל אימנו אפשר להתחזק בדבר מאוד מאוד חזק: שתיקה. בשכר שתיקה שהייתה בה ברחל אימנו זכתה להוציא את כל אותם צדיקים שהזכרנו. בזכות שתיקתו של לוט הקדוש ברוך הוא זוכר את השתיקה הזאת, שולף אותו מתוך ההפכה, מציל אותו! מלך המשיח מגיע לעולם בזכות שתיקה! על זה אומרת הגמרא בחולין פ"ט: מה אומנותו של האדם בעולם הזה? "ישים עצמו כאלם", שנאמר: "האומנם אלם צדק תדברו, מישרים תשפטו בני אדם?". אמנם אלם! שישים עצמו כלם! יכול בדברי תורה: "צדק תדברון". שמה אל תשתוק! אני סוגר סוגריים. סוגריים האלו צריכים להיות מול עינינו כל הזמן! הדעת לשתוק! לא סתם אמרו, שאדם שבולם עצמו בשעת מריבה, הקדוש ברוך הוא אומר לו: "בזכותך העולם עומד! תולה ארץ על בלימה!". מי שבולם עצמו בשעת מריבה! אבל לאו דווקא מריבה. כללית. שתיקה זה הצלת חיים! סגרתי סוגריים וחזרתי למקום שהתחלנו. כשיהודי נמצא בצרה, איזו צרה שתהיה, לא יבוא ולא יהיה, והוא קורא לקדוש ברוך הוא מרחוק: "אבא, תושיע אותי!", הוא לא הבין את הנקודה. גדולי הצדיקים היו אומרים לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, אני פה בצרה איתך! אני מבין שגם לך כואב. כשיהודי בצרה, עובר צער, שכינה מהלשון אומרת: "קלני מראשי, קלני מזרועי". משמע, שיש צער לקדוש ברוך הוא שיהודי נמצא בצרה. אומר "נפש החיים", רב חיים מוולוז'ין. ולכן ראוי לאדם שרוצה ישועה שסובל לומר לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, לא בשבילי תושיע אותי! בשביל… בשבילך! אתה בצער!". אומרת רחל: "הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני מסתדרת עם הניסיון שהבאת לי, כי אני יודעת שאתה איתי בצרה הזאת. אבל אני מבקשת בשבילך, ריבונו של עולם, לא נעים לי שאתה מצטער בצערי". נבדוק את זה בימינו, שמה שהיא אמרה זה לא כזה גבוה. אם אנחנו נפשט את זה למושגים גשמיים, לראות בחור שנמצא בבית הכנסת והפנים שלו תשעה באב, באמצע חשוון.  אתה פונה אליו ואומר לו: "התורה אמורה לשמח, פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. כבודו לא נראה שמח. אני מבין שהוא לא לומד, למה אתה עצוב?" אז הוא עונה: "הרב, למה עדיף שאני אשאר לבד בצער. טוב, למה אתה עצוב? מה אכפת לך? אני גם ככה משועמם. תדבר איתי קצת." אז הוא אומר: "מה אני אגיד לך, אני רווק מבוגר." לא יודע כמה הוא – 19, 20. "רווק מבוגר," הוא אומר, "אני נכנס לבית ושומע את אמא שלי נאנחת בחדר. היא לא יודעת שאני נכנסתי." הוא אומר: "אמא שלי אומרת: 'האם הוא יתחתן או לא יתחתן? מה יהיה איתו? מתי אביא ילדים או לא אביא ילדים? מתי הוא יקים משפחה? מתי אני אהיה סבתא?' ואז הוא ממשיך: 'היא אמרה את זה ושברה אותי לרסיסים. יצאתי חזרה מהבית ובאתי לפה. אני פוחד לא על עצמי – אני בוכה לא כי רע לי ככה, יש לי אוכל חם, יש לי הורים טובים, יש לי בגדים, הכל מסודר. טוב לי.' אבל הצער של אמא… עכשיו אני רוצה להתחתן בשבילה."

ואותו דבר עם הורה שאתה שומע שאומר: "מתי הילד הזה יקים משפחה או מתי הילדה תביא ילדים?" הכאב הזה שורף לילד יותר מאשר להורה. אומרת רחל לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, יותר כואב לי עליך מאשר עליי." 

הקדוש ברוך הוא אומר לה: "רחל, בעולם, כל כאב שיהיה ליהודי, אם הוא יבוא אלייך – יש לי את הרשות לתת לו ישועה שלא יכאב לו יותר." יקראו לך שכינה כי את ממש דומה לי כמו שאני מצטער בצרתם של כל אחד ואחד מהסובלים בעם ישראל ככה גם את תצטערי בהם ותוכלי להושיע אותם.

למדנו שכאשר יהודי נמצא בצרה, במיוחד בזמנים החשוכים ביותר, הקדוש ברוך הוא נמצא איתו ממש. ולכן, אל תתפלל "אבא, תושיע אותי," אלא "אבא, אתה איתי בצרה, בוא נצא ממנה ביחד." כפי שנאמר, "עמו אנוכי בצרה; ככה אמרת? אחלצהו ואכבדהו" – הקדוש ברוך הוא נוכח עם האדם בכל חוויותיו, גם ברגעי החושך והקושי.

ורק שאברהם אבינו רואה את הדבר הזה, מבין אותו, אז מתגלה לו הסוד הגדול. 

ובזה אני מסיים: ברגע שאברהם אבינו עומד בניסיון הקשה, שכל הזמן ניסיון העקידה הוא בהסתלקות המוחין ובחשכת נוראה, לא רואה את הקדוש ברוך הוא, עד שמתגלה למלאך השם. אומר לו: די! אל תשלח ידך אל הנער. "עתה ידעתי" – קראה לאמתה ולא חזרת. 

מה אברהם עושה? "ויקרא אברהם שם המקום ההוא השם יראה." כל בוקר אנחנו אומרים את זה בפרשת העקדה: "השם יראה." 

אומר תרגום ירושלמי: מה זה "השם יראה"? וצלי אברהם ואמר: "אנתו השם דחמי ולה מתחמי." 

מה רוצה הירושלמי? אומר הנתיבות שלום: אמר אברהם אבינו בפשט – אתה רואה ואינו נראה. בעומק – אתה זה שרואה אותי באותם מקומות שאני חושב שאתה לא רואה אותי. 

אתה נמצא שם, ברגעים של החושך שאני נמצא בהם, בחשכת הניסיונות הקשים, ובכלל לא מבין איפה השם. "חמה ולתחמה" – עכשיו גיליתי את זה. לאורך כל הניסיון היית איתי. חזקת אותי יד ביד, אבל לא ראיתי. 

להתחזק בזה ביום פטירת רחל אמנו: שבניסיונות הכי קשים, בורא עולם איתנו ממש. מי שיחיה את זה – יצא מהניסיון מחוזק עם השגות. 

והדבר השני, מה שאמרנו בסוגריים: לשמור את הפה. לא לדבר שום דבר. 

אדם ששומר את הפה שלו, חוץ ממה שהוא, לא נכנס לצרות. הוא גם כן זוכה לאור הגנוז, שאפילו כל בריה לא יכולה לעמוד במחיצתו, כמו שכותב הגרא. 

שהשם יזכה אותנו. בזכות רחל אמנו, תגן בעדכם אלף המגן. תזכו לגאולה שלמה במהרה בימינו. אמן. 

העתק HTML העתק HTML

סיכום השיעור:

בס"ד

פרשת העקידה ורחל אימנו

השיעור שלנו מתחיל עם פרשת העקידה. הניסיון הזה הוא הניסיון העשירי של אברהם אבינו, שבסופו הקדוש ברוך הוא אומר לו: "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה".

רבותינו אמרו שהקדוש ברוך הוא לקח מאברהם את כל המדרגות הרוחניות שהיו לו לפני הניסיון. אברהם אבינו, שהיה מלא אהבת השם וקיים את המצוות ביראת שמיים, קם בבוקר בלי שום מדרגה רוחנית.

הניסיון האמיתי הוא כשאתה בקטנות מוחין

הניסיון האמיתי הוא כשאתה בקטנות מוחין, כשאתה לא רואה את הקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו ניסה להתחבר לקדוש ברוך הוא, אבל הוא ראה אותו מרחוק.

בכל ניסיון, תזכור שהשם איתך

בכל ניסיון, גם בחושך הכי גדול, תזכור שהקדוש ברוך הוא איתך. אל תנתק את עצמך מהאמונה.

רחל אמנו עמדה בניסיון

אפילו רחל אמנו, כשהיא אומרת ליעקב: "הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי", עמדה בניסיון. אמהותינו היו נביאות וידעו שהן תלדנה. רחל רצתה שיהיו ילדים כתוצאה מהתעוררות מלמטה, כדי שתהיה לזה אחיזה במציאות.

הצדיקים עמדו בניסיונות אמונה

כל הצדיקים עמדו בניסיונות אמונה. אברהם, יצחק ויעקב נקראים "אבות", וארבע אמהותינו נבחרו בגלל שהם עמדו בניסיון כשיש חושך.

השתיקה מצילה אותנו

השתיקה מצילה אותנו. בזכות שתיקתו של לוט, הקדוש ברוך הוא זוכר אותו ומושיע אותו.

רחל אמנו ידעה מתי לשתוק

רחל אמנו ידעה מתי לשתוק. בזכות השתיקה שלה, זכתה להוציא את כל אותם צדיקים.

שתיקה מושכת ישועה

שתיקה מושכת ישועה. שאול קיבל מלוכה כי שתק. מאסתר, ששמרה על שתיקה, יצאה הישועה לעם ישראל.

השתיקה היא אומנות

השתיקה היא אומנות. תחלק את הברכה לשלוש: כמו שאתה בודק את האוכל לפני שאתה מכניס אותו לפה, תבדוק את הדיבור שלך.

השם נמצא איתנו גם בחטא

השם נמצא איתנו גם בחטא. יהודי אמיתי לוקח את השם יתברך איתו לכל מקום.

השם איתנו בכל צרה

כשיהודי בצרה, השכינה אומרת: "קלני מראשי, קלני מזרועי".

רחל אמנו מצטערת בצער השם

רחל אמנו אומרת לקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, יותר כואב לי עליך מאשר עליי".

השם נותן ישועה למי שבא לרחל

הקדוש ברוך הוא אומר לרחל: "רחל, בעולם, כל כאב שיהיה ליהודי, אם הוא יבוא אלייך – יש לי את הרשות לתת לו ישועה שלא יכאב לו יותר."

השם ראה את אברהם כל הזמן

אברהם אבינו הבין שהשם היה איתו כל הזמן, גם בניסיון. "השם יראה" – אתה זה שרואה אותי במקומות שאני חושב שאתה לא רואה אותי.

להתחזק באמונה ובשתיקה

להתחזק באמונה ובשתיקה: שבניסיונות הכי קשים, בורא עולם איתנו ממש. מי ששומר את הפה שלו זוכה לאור הגנוז.

תגובות

comments