בחוקותי/הגאון רבי בן ציון מוצפי

בס”ד

 

פרשת בחוקותי/הגאון רבי בן ציון מוצפי         

אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.  ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.  ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם.  ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.  ז וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.  ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב.  ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם–וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי,אִתְּכֶם.  י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.  יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם.  יב וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם.  יגאֲנִי השם אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

ברכת ה’ תחול עליכם שאתם לומדים תורה.

בפוסקים מובא, כך מובא במגן אברהם בשם השל”ה, שהיו נוהגים ביום שישי של פרשת חוקת ובפרשת בחוקותי לצום.

 בחוקותי תלכו. מה זה תלכו ?

בחוקותי זה לשון חוקה. התורה יש בה מצוות. יש בה משפטים. ויש בה חוקים. מצוות זה מה שיש בו טעם הבנה ושכל. הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום, מצוות שכליות, כמו מצוות כיבוד אב  ואם, מפני שיבה תקום ועוד. חוקים, זה מצוות שאין בהם טעם והבנה. למה שבת דווקא ביום השביעי ? למה לא יותר משבעה ימים ? למה מילה ביום השמיני ? ולמה דווקא מילה ופריעה ומציצת הדם ? זה יקרא חוקים. משפטים, זה דינים שבין אדם לחברו. עובד ומעביד, שוכר ומשכיר, שותפים, שכנים. כל מיני דינים שבין אדם לחברו. אילו יקראו משפטים

גם בחוקים שאין בהם טעם, אף על פי שאיני יודע את סיבתם, אני מקבל אותם.

אם בחוקותי תלכו

למה אמר הליכה ?

הליכה. פשט הליכה זה ברגליים. הולכים ברגליים. העקב עליו דורכים. והעקב בא לרמוז, על מצוות שאדם דש בעקביו. יש הרבה מצוות יקרות מאד, לדוגמא תפילה. תראה כמה אנשים רצים לאמר את תפילת השל”ה. זו תפילה חשובה מאד. ולצערינו יש אנשים שמדפיסים ואז זה מסתובב ברצפה וזה ביזיון. טוב לקרא את התפילה מסידור.ה

השל”ה כתב, הרבה הלכות. השל”ה כתב שאסור לתת צדקה באמצע התפילה. ואנשים עוברים על זה בשאת נפש. עובר איזה קבצן  או גבאי באמצע חזרת הש”ץ או באמצע ווידוי, בקריאת שמע, שזה מאד חמור ואוסף צדקה. ואז הוא מפריע לו להתרכז בתפילה ובולע אותיות. זו אינה מצווה אלא עבירה. השל”ה צווח על זה. השל”ה גם  צווח על מי שלומד באמצע התפילה. מתי בא לו דווקא לפתוח ספר ? בדיוק באמצע התפילה. או כשהוא לומד הוא מתפלל.  השל”ה, קבע מטבע לשון מפורסמת. זמן תפילה לחוד וזמן לימוד תורה לחוד. אל תערבב. יש זמן לתפילה ויש זמן ללימוד תורה. אנחנו לא נעשה צחוק מהעבודה של הקב”ה. האדם שעושה זאת הוא המפסיד.  פתאם הוא נהיה הגאון מוילנה שעושה 4 פעולות בבת אחת. זה לא יתכן. הפלא יועץ בספרו חסד לאלפים כותב שבשעת תפילה ובשעת ברכה אסור לעשות פעולה אחרת. אל תברך אשר יצר כאשר אתה מנגב ידיים. ראיתי מוהלים, שבזמן שמוהלים את התינוק, באמצע הברכה, שזו ברכה חד פעמית בחיים, הוא עושה פעולה אחרת של הכנסת המגן או משיכת העורלה, או חותך. חבל למה לא נזהרים בזה. איך אפשר באמצע שאתה מברך את הקב”ה, כשאתה מדבר אליו בלשון נוכח,  ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על המילה, באותה שעה הילד מקבל את הנשמה שלו, חלק אלוקה ממעל והמוהל עוסק באיזה מלאכה אחרת. אסור ! זה חוסר ביראת שמיים. בשעת כל ברכה אסור לעשות שום מלאכה. זו לא חסידות. זו הלכה. זה מאד חמור. תראה מה כותב ה”חיי אדם”. נוראות. ה”חיי אדם”, שהיה גדול רבני אשכנז, כותב, מעשה היה באחד גדול שהיה עוסק בתורה, ובעל צדקות ומעשים טובים, חסיד והלך לעולמו, שאלו אותו: למדת תורה ? יש בידך נביאים וכתובים ? משניות ? גמרא ? הלכות ?  כל מה ששאלו אותו השיב על ראשון ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. אחר כך שאלו אותו, כשאתה היית מברך את הקב”ה, האם כוונת בברכות הנהנין ? האם היית שותק ומכוון בכל מילה ומילה ? שתק ולא השיב. מייד הכריזו בית דין של מעלה: האם יש מישהו שיכול להעיד ? מייד הגיעו מחנות מחנות של מלאכי חבלה לבושים שחורים ועטופים שחורים מבית דין של מעלה והביאו בידם ספרים והראו כיצד הוא לא הקפיד בברכות, איך הוא בולע מילים, איך מתעסק בדברים אחרים בזמן הברכות. וכמה שמות הקודש הזכיר אותם לבטלה, מתוך אי ידעה או אי שימת לב. ועמדו בין דין של מעלה וקרעו בגדיהם. וגם אני קרעתי בגדי בחלום. זה החולם כך כותב. והורידו נחלי דמעות. מייד אחרי זה שלחו אותו, בר מינן,  לגהנם. כותב את זה החיי אדם, והעתיקו אותו ה”באר היטב” והמשנה ברורה ועוד. ישמע חכם ויוסף לקח. זה אחד הדברים שהם לוקים בחסר. מצוות שאדם דש בעקביו.

הגמרא אמרה על הפסוק: “כרום זלות לבני אדם.”

דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בהם. אחד מהם זה התפילה. ברכות. עבודת ה’. התנהלות האדם, מברכות השחר ועד קריאת שמע שעל המיטה. לכן, אמר תלכו. שבכל פעולה ופעולה יחשוב איך הוא מקיים אותם.

 

ואז

ונתתי מטר ארצכם בעיתם

כל מה שאדם חפץ האדם יהיה בעיתם. האוכל השתיה, הדיור, הפרנסה הכל יהיה בעיתם.

אומר המדרש בזמן הורדוס. הורדוס היה מלך אכזר. רצח את חכמי ישראל. שחט אותם. השאיר רק את בבא בן בוטא. ואחר כך כדי לכפר, כשבבא בן בוטא יעץ לו לבנות את בית המקדש, אז הוא בנה אותו מחדש. וגם עוור את עיניו של בבא בן בוטא. נתן לו כתר עם קוצים שיכנסו לעין עד שיסמאו את עיניו. אכזר היה. בכל זאת כשהוא בנה את בית המקדש, המדרש על הפסוק הזה, “ונתתי מטר ארצכם בעיתם” אומר,  היה יורד להם גשם בלילות ובבוקר מתנגבת הארץ. איך שעולה עמוד השחר, שולח הקב”ה רוח מיבשת את האדמה. לא היה להם אספלט. הכל היה אדמה. הכל היה מתייבש וכולם היו יוצאים לשווקים ועוסקים בעסקים ואומרים, למה זה ככה ? מכיוון שבונים את בית המקדש. אחר כך ממשיך המדרש ואומר, וכן, בזמן שמעון בן שטח, שלומציון המלכה, זאת אחותו היתה, שהיתה נשואה לינאי המלך,  גם כן היה כך. היו יורדים להם גשמים. שמא תאמר שהאדמה לא היתה נותנת פירותיה ?  היה להם חיטים ככליות השור, ועדשים כדינרי זהב. כל גודל של חיטה כליה של שור. כמעט חצי קילו.  והלכו והביאו לשמעון בן שטח. אמר להם: קחו ותשמרו את זה לדורות הבאים שתראו להם  מה קורה  ששומעים רצונו של מקום מה זוכים, איזה שפע ואיזו ברכה.

זה שאמר דוד המלך בתהלים, “חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך”, יש כמה פירושים על הפסוק. המדרש אומר: פשט, בכל פעולה שפעלתי לפני כן הייתי  הייתי חושב, מה אני עושה ? ואיך אני עושה ?, כדי לעשות דבר שלם. שהכל יהיה לפי ההלכה, לפי התורה, לפי רצון ה’ כרצונו.  כדי לעשות את רצון ה’ כרצונו. מה זה כרצונו ? לא איך שאני טוב לי. מתעטף בטלית איך שנח לי, מוריד אותה איך שנח לי. אני רוצה לעשות מה שהקב”ה מבקש ממני. במאה של המאה. לא לחפש כל מיני שטיקים. כמו שבן אדם יש לו איזה בעייה והוא הולך לעורך דין כדי לעבור על החוק מבלי להיתפס. היום מחפשים איזה קולות. התורה זה לא כך.

אנחנו רוצים לעשות את רצון ה’. חכם בן ציון אבא שאול, עליו השלום, כתב בספרו “חכמה ומוסר” שאדם צריך לפחד מהקב”ה ולא לפחד מהשלחן ערוך. שלא תנסה לחפש לעשות דבר שהשלחן ערוך לא אסר אותו. זה לא עבודת ה’. אני צריך לדעת את המהות ואת המטרה של אותה הלכה של אותה מצווה של אותו איסור ולהזהר בו בכל הבחינות והצורות שלו. אתה צריך להיות בסדר לפי הקב”ה. לכן, במצוות כאן התחילה התורה באות א’. אם בחוקותי תלכו. שסיים את הברכות, איך אמר ? “ואולך אתכם קוממיות“. סיים בת’.  לאמר, שכל הברכות מא’ ועד ת’ יחולו על ראשכם. כל המצוות וכל התורה תקיים אותה מא’-ת’ , ואז תזכה שגם הברכות יחולו עליך. ולא עליכם, להיפך. “ואם לא תשמעו לי.” התחיל בו’. ואז כתב מה שכתב. דברים קשים. סיים: אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן השם בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. סיים באות ה’. שואל הגאון חיד”א: למה הדבר הזה ? התחיל בו’ וסיים בה’ ? למה ? הלך רוורס. יש פה רמז. כתב רבי שמשון אוסטרופולי, בשם רבינו האר”י, שבגלות אות ו’ ק’ חסרות משם הויה. לכן כתוב, בפרשת עמלק: ויאמר כי יד על כס ..מלחמה להשם בעמלק  מדור דור. חסר ו’ ק’ מהשם.  אין שם ה’ שלם. ואין הכסא שלם. עד שימחה שם עמלק. במקום כסא כתוב כס. במקום י’ק’ו’ק’ כתוב י’ק’. אז עמלק, זה היצר הרע שלנו, לא נוגע באותיות ו’ ק’, שם הוא פוגע. ולכן, אומרים יתגדל ויתקדש שמא רבא. שמו הגדול, זה י’ק’ו’ק’. מה זה יתגדל ויתקדש ? יתגדל, אומר רבינו האר”י,יתגדל, 5 אותיות, כנגד האות ה’. ויתקדש, 6 אותיות, כנגד אות ו’. תכוון בהם, שיתגדל ויתקדש, אות ה’ ואות ו’ יהיו שלמים. יהא שמא רבא. ועל זה אומרים הפוסקים ש”אמן יהא שמא רבא מברך” חוזר על “יתגדל ויתקדש.” הרי מאיפה באות המילים יתגדל ויתקדש ? בספר יחזקאל אומר הנביא, שכאשר תהיה מלחמת גוג ומגוג,  ואז ישמיד אותם הקב”ה כמו שכתוב שם: “על כן אקווה לך לראות מהרה תפארת עוזך להעביר גילולים מן הארץ.” מה יהיה אז ? “והתגדלתי והתקדשתי לעיני גויים רבים”, כך אומר הקב”ה. אז  יתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה. לכן אנו אומרים  “אמן יהא שמא רבא מברך.” ולכן, כל העונה “אמן יהא שמא רבא” בכל כוחו קורעים לו גזר דינו. אז זהו ו’ ק’, לרמוז לאותיות ו’ ק’. אבל יש פה רמז נוסף. זה הולך הפוך. התחיל באות ו’ וסיים באות ה’, לאמר שיתהפכו כל הקללות לברכות. ויהפוך השם אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך השם אלוקיך. התחיל ב ו’ וסיים ב ה’, והלך בדרך הפוכה במתכוון. הכל יש בתוך התורה הקדושה שלנו.

מה זה בחוקותי ? מה זה חוקות ?

יש פסוק בירמיה: “אם לא בריתי יומם ולילה  חוקות שמיים וארץ לא שמתי”. מה זה חוקות  שמיים וארץ ? זמני זריחה ושקיעה. אומר ירמיה הנביא: השמש מעולם לא שנתה את מהלכה. אותו דבר הירח והכוכבים. איך שהקב”ה קבע את מסלול שלהם הם זזים באותו קצב כמו שהקב”ה קבע בבראשית. “שמחים בצאתם, ששים בבואם עושים באימה רצון קוניהם.” ולמה ? אומר הנביא, למה אנחנו שינינו את חוקינו ? שמא ראית אדמה שזרעת אותה חיטים והוציאה שעורים ? שמא ראית שזיף שמוציא משמש ? האם ראית עץ תמר שמוציא ענבים ? היום הכל יכול להיות. עם הריסוסים וההרכבות שעושים היום. ה’ יצילנו. אז אומר חוקות שמיים וארץ לא שינו. זה שאמר במזמור י”ט בתהילים: השמיים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע… היום בקיץ ארוך והלילה קצר. בחורף הפוך.  היום לווה מהלילה בקיץ ומחזיר לו בחורף. “יום ליום יביע אומר. ולילה לילה יחוה דעת” שמא תאמר שלא החזירו בזמנם ? לא ! אומר דוד בפסוק הבא: “אין אומר ואין דברים.” למה אצלנו יש שינויים ? למה  אדם לא עומד בדיבורו ? למה אדם לא שומר את הבטחתו ? לכן “בחוקותי” !  תזכור את החוקים ! הוצאת מילה זה סלע ! אומר הרמב”ם:  מילה לפני שהוצאת מפיך אתה שולט עליה. שהוצאת אותה מפיך היא שולטת עליך. כשאתה מדבר אתה חוקק בסלע. מילה בסלע.  תכבד את המילה שלך. תעמוד בדיבורך. צריך לשמור את החוקים כמו שצריך.

אומר רבי שמעון בר יוחאי: “הכיכר והמקל ירדו מכורכים מהשמיים.” כיכר ומקל.  חג השבועות מגיע. אולי, ב”ה נעשה אותו עם מלך המשיח, והצדיקים והאבות הקדושים. עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.  ירושלים תתפשט על כל ארץ ישראל. ארץ ישראל תתפשט על כל העולם. עתיד כדור הארץ לגדול פי שלוש מהיום.  אם אדם לומד תורה יש לו כיכר יש לו אוכל. “ונתתי גשמיכם בעיתם” “והשיג דיש את בציר.” דיש זה הדישה של החיטים. בציר זה של הענבים. אבל, אם חס ושלום, לא, יש מקל. לכן אמר רבי עקיבא: כמה יפה, חס ושלום, חס ושלום, עניות לבת יעקב אבינו. כמו סוס לבן צחור שתשים עליו שושנה אדומה. ככה יפה העניות. למה ? כי אם יש יותר מדי עושר וחופש אז עושים מה שבא בדעתם, מה שבא בראשם. לכן אמר, “ונתתי גשמיכם”. “ונתתי” זה לשון מתנה. הרי ידוע שגשם זה אחד הדברים שהמפתח הוא ביד הקב”ה. כמו שכתב הגאון חיד”א, שסימנך: “מפתח”. מ’, מטר, פ’, פרנסה, ת’, תחיית המתים, מי פותח את הקברים ? המפתח של תחיית המתים ביד הקב”ה. ח’, חיה.  זה היולדת. רחל, חנה…מי פתח את רחמם ונתן להם בנים ? הקב”ה.  הגשם זה מתנה. אין לך מתנה יותר יקרה מהגשם. התורה גם כן מתנה. “ויתן אל משה ככלותו”, “ככלותו” ככלתו.  כמו חתן שנותן לכלה מתנה, נתן הקב”ה למשה את שני לוחות הברית.  זו התורה הקדושה שאנו מצפים לקבל אותה בחג השבועות הבא עלינו לטובה. יש עוד מתנה יקרה שהקב”ה נותן לנו, זו ארץ ישראל. שנתן אותה לאבותינו, ושנותן אותה לנו. אש אילו הן 3 מתנות. והן כנגד: תורה, עבודה  וגמילות חסדים. עבודה זה ארץ ישראל כי בלי עבודת ה’ לא נזכה לארץ ישראל. איך נקבל את ארץ ישראל נקייה מאויבים ? כמו שהרמב”ן כותב “ארץ אויבכם” מה זה ארץ אויבכם ? הרי זה בארץ ישראל. “ודע שכך נגזר עד שיבוא משיח. שהאויבים שלנו יצררו אותנו, ישנאו אותנו על ישיבתינו בארץ ישראל. יהודי יושב בארץ ישראל הגוי לא יכול לסבול את זה. לכן הוא כותב “ארץ אויבכם.” אם אנחנו שומרים על התורה אז ארץ ישראל שלנו.

וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ

3 פעמים המילה ישן.

המדרש אומר: אלה שלושת האבות. אנחנו צריכים לאכול את מה שהם זרעו לנו. ולמה אמר שלוש ? יש פה 3 שנים, שלפעמים צריך לשמור  תבואה לשלוש שנים. כמו שלמדנו בפרשת בהר, בשמיטה. בשביעית (בזכות אברהם), בשמינית (בזכות יצחק) וביובל (בזכות יעקב) יאכל את של השישית. האבות יגנו והכל ילך כמו שצריך על הצד הטוב ביותר.

ר’ תנחומא: מתי תמה זכות אבות ? האם זכות האבות נגמרה או לא ? איך אנו חיים ? אומרת הגמרא, גם אם אבדנו את זכות האבות, הקב”ה ירחם עלינו בזכותם, כי הוא הבטיח להם.” …. וחסדי מאיתך לא ימוש.” הקב”ה כן יזכור לנו את זכויות האבות. לכן, בפרשה שלנו כתוב “וזכרתי את בריתי יעקוב” עם ו’. ורש”י במקום שואל: ממתי יעקב עם ו’ ? ומביא 5 מקומות בתנ”ך שיעקב מופיע עם ו’. יעקב לקח את ה ו’ מאליהו כדי שאליהו יבוא מהר ובזמן לבשר לנו את הגאולה. יעקב לקח לעשיו את ה י’, ולכן במקום עקב קוראים לו יעקב. לעתיד הוא יקח לו גם את ה ו’.

יפה שאדם יתלה בזכות אבותיו, אבל צריך שלאדם יהיו זכויות מעצמו. אסור לאדם להרגיש , אני יש לי זכויות. אבל לפחות שיהיה לו איזה משהו להתאחז בזה. מצוות ומעשים טובים.

ושכבתם ואין מחריד

אומר רבי שמעון בר יוחאי: בקריאת שמע  שעל המיטה אתה מחסל 1125 מלאכי חבלה. בלי יועץ משפטי ובלי מבקר המדינה.

רבי שלמה אלקבץ, גדול המקובלים בצפת, הראשון שיסד ישיבת קבלה בצפת, רבו של מרן, תלמידו היה הרמ”ק, רבינו משה קורדבירו, נשא את אחותו. ותלמיד הרמ”ק הוא רבינו האר”י עליו השלום. משם התחילה שושלת הקבלה בעולם. עד אז היתה הקבלה לא מפורסמת אלא מפה לאוזן. רבי שלמה אלקבץ  אומר על הפסוק: “אשר הראתנו  רעות רבות וצרות תשוב תנחמני מתהומות הארץ תשוב תעלני”, ידוע, שכאשר אנחנו מגיעים בתפילת שחרית למילים “עזרת אבותינו אתה הוא מעולם”, כתב רבינו האר”י בספרו שער הכוונות, “עזרת” גימטריא “תרעז. תרעז זה עם הכולל. “רעות” עם הכולל כמה יוצא ? תרעו. 676. עם המילה עצמה יוצא 677.  מה העניין של 676 לכאן ? כאן בפרשת בחוקותי יש רק חמישים וכמה, לא עליכם….(הרב נמנע מלהגיד מילה שלילית) יתהפכו לברכות, אבל בפרשת כי תבוא יש צ”ח, הגמרא אומרת, מאה חסר אחת או שתיים. למה הגמרא אומרת כך ? מפני שכתוב שם, לא עליכם, “גם כל חולי וכל מכה.” אמנם הם תשעים ושמונה, אבל אמר “כל חולי וכל מכה” אז זה יכול להגיע ל100, חס ושלום. ע”י 100 ברכות שמברכים כל יום מבטלים את ה 100 קללות. אומר רבי שלמה אלקבץ: מספר המילים שיש שם, בדיוק 676. זה גימטריא “רעות”. איך ניצלים מזה ? ע”י כוונה בתפילה. בתפילת העמידה  יש 26 הויות עיקריות של החתימה. 26 כפול 26 יוצא גימטריא בדיוק  “רעות”, 676. מי שמכוון ב 26 הוויות שיש בעמידה ינצל מכל הרעות האלה. כדי לעשות לך תזכורת, אז כתבו “עזרת אבותינו”. אומר רבינו האר”י, במילה “עזרת” תכוון שמצוירים לפניך 26 פעמים הויה. הויה. הויה….26 פעמים. ואתה תכוון במח שזה מספרו 26 עם המילה זה עזרת. וזה פירוש עזרת אבותינו אתה הוא מעולם. אותם שעות קשות שהקב”ה יהפוך אותן לשעות טובות. ואיך זה ?

מסופר על מלך שכעס על בנו, שהתנהג לא כמו שצריך. המלך כעס על בנו ונשבע לזרוק עליו קורה ששוקלת טון וחצי.  עכשיו חייב לקיים את שבועתו. הלך לחכם יהודי, כי התחרט. אם יבטל את השבועה יעשו צחוק מכל חוקי הממלכה. אמר לו: יש לי פיתרון מצוין שגם תקיים את השבועה וגם הילד יחיה. תביא נגר, תיקח את הקורה ותחתוך אותה לפרוסות, ואת הפרוסות תחתוך לקיסמים. ותזרוק עליו  את הקיסמים. כך אומר המדרש על הפסוק “אשר הראתני רעות רבות וטובות”. מי יכול לעמוד בכל הדברים שכתובים בפרשת בחוקותי ? “שמים כברזל, ארץ כנחושה, ומורך בלבבם.” אל תפחד. לקב”ה יש פיתרון. אנחנו נהיה טובים, והקב”ה יקח את הגזירות ויגזור אותן. למה קוראים לגזירות גזרות ? כי הוא  יגזור אותן. הקב”ה יגזור את הגזירות לחתיכות קטנטנות ואז נוכל להתקיים. זה אומר רבי שלמה אלקבץ. לכן אומר הפסוק: “ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות.” כלומר, גם אם בראש השנה חס ושלום נגזר מה שנגזר. מה עושה הקב”ה, כשאנחנו שבים בתשובה ומתחילים להתחרט, אפילו שעכשיו אייר וסיוון בפתח  לוקח את הגזירה הזו וחותך אותה לגזרים וזורק גזר אחרי גזר, קיסם אחרי קיסם. ואז אנחנו חיים וקיימים. אין שום צרה.

וכשלו איש באחיו

אומר הכלי יקר, על הפסוק הזה, לא די שיש אויבים מבחוץ אלא יש גם אויבים מבפנים. אם מתחילים להרע קרובי משפחה אחד לשני. זה חמור. הוא מביא דוגמא את אלפונסו מלך ספרד, רשע היה. רצה לגזור על היהודים גזירת שמד, אבל לא היה יכול מכיוון שהיתה כבר אינקויזיציה והעולם רעש. אז יום אחד הוא ישב עם היועצים לו. יועץ אחד אמר לו, אם אתה רוצה לגמור אותם, תרכז אותם במדינה אחת, ותשים עליהם מושל יהודי והם יגמרו אחד את השני.  אומר הכלי יקר, מכאן תלמד, כמה צריך  להזהר ולא להלחם אחד בשני. זה הכי גרוע. צריך לעזור אחד לשני.

בלי תורה אין לנו קיום. על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים. תורה זה מידת יעקב אבינו. הוא הצטיין בעמוד התורה. יצחק אבינו אחז בעמוד העבודה. ואברהם אבינו אחז בגמילות חסדים. ובזכות זה אנחנו קיימים עכשיו.

אני רוצה לחתום את השיעור בגמילות חסד. יש אנשים שלצערינו, חיים עם דיאליזה בעקבות אי תפקוד כליות. יש ארגון של הרב הבר שללא תשלום עוסק באיתור אנשים המעוניינים לתרום את כלייתם.

הרב הבר:

אילו שתורמים כליה עושים חסד בגופם כל שניה וכל רגע. אני בערב ראש השנה הולך לקבל מהם ברכה כי הם צדיקים. הניתוח הוא ניתוח קצר וההחלמה היא מהירה. התורם חוזר לחיים מהר מאד ואינו מרגיש שהוא תרם כליה. מי שמאד מרגיש את התרומה זה חולה הדיאליזה, שבעקבות התרומה לא צריך לשהות שעות במכונת הדיאליזה.

הרב הבר בעצמו, היה חולה דיאליזה, וזכה לתרומת כליה ע”י חבר. בעקבות חזרתו לחיים נורמלים, הוא קבל על עצמו לפרסם בעולם את נושא תרומת הכליה. הרב הבר מספר על יהודי שזכה לתרומת כליה ופעם ראשונה היה יכול לברך ברכת אשר יצר. הרב מספר שהוא ברך  “אשר יצר” בכוונה  כמו של הנעילה בכיפור.

לקבלת הקובץ מוכן להדפסה, נא ללחוץ על הקישור בחוקותי 

 

      לעילוי נשמת  יקירנו                                                          לעילוי נשמת הורי היקרים

     אפרים שמעון אריאל ז”ל                                            שמעון בן מיסה                 מזל בת וסינה

בן עוזיהו מרדכי וסיגל ילחטו”א

ת.נ.צ.ב.ה

תגובות

comments

הפוסט הזה פורסם בתאריך פרשת השבוע עם התגים , , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *