פרשת וירא
וַיֵּרָא אֵלָיו השם, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ–אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ–כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ. ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר השם, אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵהשם, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן. טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.
אמר רש”י, “וירא אליו” פירושו “לבקר את החולה”. אמר רבי חמא בן חנינא: יום שלישי למילתו היה ובא הקב”ה ושאל בשלומו.
הפסוקים שסדר משה אח”כ סודרו לפרשיות. הסלנג של היום הוא משובש, אין דבר כזה במקורות פרשת “וירא”, ואין פרשת “לך לך”. זה סדרה. פרשה פירושה מה שיש בספר תורה, או פרשה פתוחה או פרשה סתומה. בסדרת וירא יש בה כמה וכמה פרשות, מהם פתוחות ומהם סגורות. קובץ הפסוקים נקרא סדרה. בראשונים זה מובא כסדרת וירא, סדרת לך לך. בתקופת האמוראים היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים. היו קוראים בין 30-35 פסוקים בשבוע. אחת לשלוש שנים היו עושים סיום של התורה. אחר כך תקנו סיום התורה בשמחת תורה ב”זאת הברכה”.
ברית המילה של יצחק היתה בביתו של אברהם אבינו בשמחה גדולה. כתוב במדרש, שאמר הקב”ה למלאכים, כל פעם שישראל יעשו מעשים לא טובים ויעלה המקטרג ויקטרג עליהם, יעלה הריח של הברית והעורלה והדם שיוצא מהתינוק לרחם עליהם. זמו יציאת הדם בברית היא עת רצון גדולה. לא נכון שזמן הבכי הוא עת רצון גדולה. ההיפך אנו מצווים לעשות את הברית באופן העדין ביותר שאפשר כדי לא לגרום לתינוק לבכות. כך כתוב בגמרא.
מדוע לא הזכיר הכתוב את שמו של אברהם ? (וירא אליו)
חולה, כך כותבים התוספות לא טוב להזכיר את שמו מפני “שאתרע מזלה”. זה שנפל למשכב זה מראה שדנים אותו בשמיים האם יחיה או לא. אזכרת השם יכולה לגרום קטרוג עליו. לכן אמרה הגמרא במסכת נדרים, כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל מי שלא מבקר את החולה גורם לו שימות. מה הקשר ? אם עכשיו מזכירים את שמו של מישהו שהוא חולה, אתה גורם עליו קטרוג. זו הסיבה שעושים שינוי השם לחולה. השם הראשון כבר נתפס אצל החיצונים המקטרגים עליו. שינוי השם יוצר מצב של “איש חדש”. כך כותב המהרשא, 3 דברים מקרעים גזר דינו של אדם, אחד מהם שינוי השם. כשאתה ליד החולה, לא מזכירים את שמו. כשאתה מביא את החולה אל הרב אל תאמר לרב תברך אותו, שמו כך וכך. אל תאמר לרב מה לעשות. עדיף שהרב יברך אותו מבלי להזכיר את שמו. מהי הברכה? הקב”ה ירפא אותך לשלום. למה ? הוא נמצא מולך ואתה לא צריך להזכיר את שמו. אם אתה לא ליד החולה, לא באת לבקרו, אז אתה מזכיר את שמו ויכול להיות שתגרום לו שימות. תראו כמה זה חמור. לכן מה עשה הקב”ה ? בא לבקר את החולה ולא כתב את שמו. אפילו רש”י לא כתב את שמו. ביום השלישי למילה אברהם סבל מכאבים. למה כתוב “וירץ לקראתם” ? מלמד שטפטף דם לאברהם אבינו. הפצע היה עדיין מטפטף דם, והוא בכל זאת רץ, מסר את נפשו.
הגאון חיד”א כותב, שהפסוק הזכיר משהו ברמז. “וירא אליו השם (אני לא כותבת את שם השם שמתחיל ביוד) באלוני ממרא”, ראשי תיבות איוב. מה שקרה עם איוב זה לא קרה בגללו אלא שנלמד מוסר שהאיש הצדיק תם וישר וירא אלוקים וכך קרה לו. על האדם לאמר “אם בארזים נפלה שלהבת מה עם אזובי הקיר” ? וכך ילמד מוסר. איוב אותיות אביו. איוב היה גלגול של תרח. תרח היה עובד עבודה זרה. נשמת תרח יצאה מגהנם ונכנסה באיוב. זאת אומרת שאברהם אבינו תיקן אותו מכיוון שזה אבא שלו. עכשיו שאברהם נימול יצא מהטומאה. כמה אדם צריך להתקדש. אמר החזון איש כמה שחתונה זה דבר גבוה, קדוש ונשגב וחבל שזה נמסר בידי ילדים קטנים. כשאדם בא להביא מאשתו ילדים כמה קדושה צריכה להיות. יש ספר “דעת הקדושה” להרמב”ן, הוא כותב שם על המחשבה, הקדושה ואפילו על האוכל שאדם אוכל. אפילו האוכל שאדם אוכל משפיע על איזה ילדים יצאו ממנו.
הזוהר הקדוש כותב, על “לא תבשל גדי בחלב אימו”, מי שאוכל בשר וחלב אפילו בטעות, אם במשך 40 יום אלו יביא בן, אוי ואבוי מה שיצא הבן הזה.
תראו איך התנהגות האב והאם יכולים להשפיע על הבן או הבת שיוולדו. דוד המלך כותב שאי אפשר להביא ילדים בלי יצר הרע, “הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי”. ככל שמחשבת האדם תהיה קדושה יותר כך יצא הילד קדוש יותר. היו שנהגו לצום באותו יום. והיו, שבמשך 40 יום נותנים צדקה ומדליקים נר לרבי מאיר כדי להתפלל שהילד הזה יהיה צדיק. ילדים צדיקים לא גדלים על העצים. לפעמים ההורים שמים את הילד בתלמוד תורה ואח”כ מאשימים את הרבי שלו. אם ההורים קדשו את עצמם יוצא ילד ירא אלוקים. יוצא כלי שיכול לקבל קדושה כי אנחנו עם קדוש. כתוב, שאסור לאדם לתת את ביתו לעם הארץ. כל הנותן ביתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי.
נשמת תרח באה באיוב. אשתו של איוב, מי זאת היתה ? דינה. איוב נשא את דינה בת יעקב אבינו. כשהיא ראתה אותו סובל, היא אומרת לו “ברך אלוקים ומות”. אז הוא אומר לה: “כדבר אחת הנבלות תדברי ?” מאיפה יצא לך מילים כאלה לאמר לי עיצה כזו ? את בת יעקב אבינו. את נכדה של יצחק. שכם בן חמור שם בך נבלות שנאמר “ונבלה נעשתה בישראל”. רבי אברהם אזולאי כותב בספרו, שדינה היא גלגול נשמתה של אימו של אברהם אבינו, אמתלי בת קרנבו. תרח היה חוטא בנידה. מה היא אשמה ? כיוון שהיתה שותפה בעניין. היה צריך שתבוא בדינה לתקן. ואז באה ממנה אסנת בדרך לא דרך. ישרים דרכי השם. הוא צופה עתידות וקובע דורות מראש. עושה כל מה שצריך לעשות.
וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.
כותב הגאון חיד”א, מפה למדנו כמה הלכות.
מה צריך לעשות אדם שמבקר את החולה ?
א. אסור שהחולה יקום לפני אדם זקן שבא לבקרו. למה ? יש הלכה שאם הרב שלך הגיע ואתה קמת, אתה לא יושב עד שיאמר לך “שב”. ואם יאמר לו “שב”, כביכול שישב וישאר עם המחלה שלו. גם לאבל לא להגיד “שב”. כאילו שאתה מאחל לו שישאר באבילות. אברהם אבינו היה יושב פתח האוהל.
ב. פתח האוהל- כל המצוות שהיה עושה אברהם אבינו היה אומר “עוד לא נכנסתי לשער.” כמה מסר את נפשו. 10 נסיונות התנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. הוא לא החזיק טובה לעצמו. הוא לא אמר אני שלם, אני צדיק, אלא עוד לא התחלתי.
ג. כחום היום-רש”י אמרה שהקב”ה הוציא חמה מנרתיקה. מתי זה קרה ? בערב פסח, י”ד בניסן. הקב”ה הוציא חמה מנרתיקה כדי שאברהם אבינו לא יסבול ויוכל לשרת את האורחים. הרי ביום השלישי למילה זה הכי כואב. הגמרא אומרת, מתי לבקר את החולה ? לא לבקר בשלוש שעות ראשונות של היום, ולא בשלוש שעות אחרונות של היום, אלא באמצע. שלוש שעות ראשונות של היום החולה מרגיש טוב. אחרי שעבר עליו לילה קשה מגיע הבוקר ישועה באה לעולם. אם המבקר יגיע בשעות הבוקר והוא ישאל לשלומו והחולה יגיד “יופי”, אז יגיד המבקר “לא צריך להתפלל עליו.” זה לא נכון. עד שאתה לא רואה את החולה קם ממיטתו אתה צריך להמשיך להתפלל. בשלוש שעות אחרונות, החולי מכביד. החולה מרגיש לא טוב. אם תבוא לבקר אותו אז תגיד “המצב שלו כל כך קשה, לא כדאי להתפלל עליו”. ותתיאש. לכן, יש לבקר בשעות האמצעיות. “כחום היום” – חמסין היה, והשעות היו 3 שעות לפני חצות ו3 שעות אחרי חצות היום. הגמרא אומרת, בשלוש השעות הראשונות של היום החמה לא מכה חזק ובשלוש השעות האחרונות של היום היא נחלשת.
ד. וירא אליו השם. השם בנוסח “ה-ו-י-ה”. תסתכל לפני כן, כל הזמן הניסוח הוא “אלוקים”. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ. טז וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן; וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם, מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ. יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד. יח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹקִים: לוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ. יט וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. כ וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ–הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. כא וְאֶת-בְּרִיתִי, אָקִים אֶת-יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה, בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת. כב וַיְכַל, לְדַבֵּר אִתּוֹ; וַיַּעַל אֱלֹקִים, מֵעַל אַבְרָהָם. מדוע ? לפני הברית אברהם היה ערל. ערל לא יכול לראות את השכינה מולו. השכינה לא מתגלה לאדם שיש לו עורלה. אחרי שנימול זכה לראות את אור השם יתברך. הגמרא אומרת, שמלכת שבא רצתה לבדוק את חוכמתו של שלמה המלך. באה לראותו. כולם שמעו עליו. הביאה לו 60 ילד. 30 היו מהולים ו30 לא היו מהולים. ולכולם אותם בגדים, אותו חן, אותו משקל, זהים לחלוטין. אמרה לו, אומרים עליך שאתה חכם, תגיד לי מי מהולים ומי לא מהולים. אמר לה, רגע אחד, הקב”ה יגיד, מה עשה ? פתח את ארון הקודש, גילה ספר תורה. כל אלה שהיו לא מהולים נפלו על הרצפה. אלה שהיו מהולים נשארו עומדים. היא התפעלה מחוכמתו. מי שהוא ערל לא יכול לראות את אור השכינה מולו. מי שהוא מהול שכינה שורה עליו. לכן, התינוק היילוד אחרי המילה שכינה שורה עליו. בשעה שישב על ברכי הסנדק ועבר את הברית זוכה שהשכינה שורה עליו. לכן, לא קוראים לו בשמו רק אחרי המילה. שאם נקרא לו בשמו לפני המילה והוא ערל זה לא טוב. אז מה עושים אם צריך לדחות את המילה (משום מחלה) ? אנחנו רוצים להתפלל עליו. אז אומרים הילד הנולד מאישה פלונית בת פלונית. ואם זה נמשך חודש או חודשיים או יותר, אז בהלכה מובא, שיגידו לו שם של סגולה לרפואה כמו “רפאל” או “חיים” “רחמים” ואח”כ בברית המילה יתנו לו את השם העיקרי שרוצים לתת לו.
אברהם יוצא גימטריא רמ”ח. ועכשיו שהוא השלים את מצוות המילה אז הכל בסדר. התוספות שואלים במסכת יבמות, על הפסוק, “עקב אשר שמע אברהם בקולי …..כן אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין”. הגאון מוילנא אומר, היה צריך להיות כתוב עירובי תחומין. היה כתוב במקור ע.ת. והמדפיסים חשבו שזה עירובי תבשילין. עירובי תחומין זה דאוריתא, עירובי תבשילין חכמים תקנו. אומר התוספות, אם אברהם אבינו קיים הכל למה לא קיים מצוות מילה ? השיבו התוספות במקום, שאם היה מקיים מצוות מילה, היה מקיים אותה ללא שנצטווה. הוא ידע שהקב”ה יצווה אותו על המילה. יש לנו כלל בהלכה, גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. אם היה מל את עצמו ללא ציווי אז זו מדרגה פחות. אח”כ שהוא יצטווה, הוא לא יוכל למול כי הוא כבר מל. אז אמר כדאי לחכות. את כל המצוות אברהם אבינו מיהר לעשות “וימהר אברהם”. אבל במצוות מילה אמר “אחכה”.
פתח האוהל– אברהם אבינו יושב בפתח גהנם וכל מי שהוא מהול לא נותן לו להיכנס לגהנם. הרבה שאלו, אם כך, יופי, נעשה את כל העבירות שבעולם ובזכות המילה לא נכנס לגהנם. מה פירוש לא נותן לו להיכנס ? מי שעשה חטא בוודאי יכנס לגהנם, אבל מי שלא נימול ירד ולא יצא משם. אבל זה שנימול, אברהם אבינו מוציא אותו בסוף.
כחום היום– אותו חום של אותו יום. איזה יום ? השם יצילנו, יום שבו אדם נפטר לבית עולמו. כתוב בפסוק, “הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש….” כלומר, החום של גהנם שורף הכל.
בזוהר פירוש נוסף, “אברהם אבינו רואה מי מהול”. מה פירוש ? שלא חטא בגויה. כי חטא בגויה הכי חמור. מי שחוטא בגויה, מוסיף עורלה על הברית מילה שלו. השם יצילנו. מה תקנתו ? אמר רבינו האר”י, יצום וישים כבלים של ברזל על ידיו ועל רגליו. למה ? הגמרא אומרת, שהבא על הגויה, קשורה עימו ככלב. הוא בא להיכנס לגן עדן, והנה היא באה איתו ככלב. מה זה ? באוסישקין הולכים עם כלב. המהדרים הולכים עם שניים. והמהדרים ביותר הולכים עם ארבעה. היא באה איתו ואומרים לו אין כניסה לכלבים. צא החוצה. מה הקשר ? הכלב כשהוא נושך אדם אז יש סימנים של שיני הכלב במקום הנשיכה. נוסף לכך, אם הוא כלב נגוע, אז הנגיעה נכנסת בדם האדם. ואיך רואים זאת ? כשיטיל את מימיו רואים דמות כלבים קטנים בתוך המים. חתיכות בשר של האדם נמצאות בפי הכלב שנשך אותו. הוא לקח מהכלב והכלב לקח ממנו. נמצא זה שהיה עם גויה יש לו חלק ממנה. והיא לקחה חלק ממנו. זו צרה צרורה. מה לעשות ? ישים כבלים. כבל אותיות כלב. ישים כבלים על ידיו ורגליו ויתענה וילמד תורה כל היום ואח”כ יתכפר לו העוון. אחרי זה, אחרי שתיקן ועשה תשובה לא יורד לגהנם.
רבי יוסף קסטרו, היה בדור של מרן. מרן מזכיר אותו בבית יוסף. הוא כותב, שעדיף לא להזכיר את שמו של החולה, כי אזכרת שמו של החולה גורמת ירידה. כך כתב רש”י, כך הביא גם המגן אברהם. החתם סופר אומר שאזכרת שמו מעוררת דין בעולם חס ושלום. אז עדיף, לבקר אותו ולברך אותו בלי להזכיר את שמו. הגמרא אומרת במפורש, המבקר את החולה, אין צריך להזכיר שמו. ברכות ל”ד. ה”עין יעקב” כתב, שמשום שהשם שקראו לו גרם לכך. השם איתרע מזלה. לכן עדיף שיבקר אותו ולא יזכיר את שמו.
ְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא
לאברהם אבינו היו שלושה חברים, ענר, אשכול וממרא. מכאן רואים כמה חשוב חברים טובים וכמה להיזהר מחברים לא טובים. אברהם רצה לבחון את ענר האם הוא בסדר עם הקב”ה או לא. אמר לו, הקב”ה אמר לי למול, אמר לו ענר, לא כדאי לך למול, אתה זקן בן 99. הלך לממרא, אמר לו מהר מלא רצון אביך. הזוהר כתב, זכור את כל הניסים שעשה לך הקב”ה. ממרא- מ- מ- ר- א. מ’-מלכים. שהציל אותך הקב”ה מחמישה מלאכים בליל פסח. אח”כ, מ’ שניה, אמר לו, תזכור שהציל אותך ממצריים (לקחו לך את שרה, שרה היתה אומרת הך והמלאך היה מכה.) ר’- רעב- היה רעב בארץ והקדוש ברוך הוא הציל אותו. א’- אש של הרשע העירקי, נמרוד, שהשליך את אברהם לכשבן האש. רבי שמעון בר יוחאי שסימן הניסים שעשה הקב”ה לאברהם סימנם ממרא.
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם;
שואל רבי שמעון בר יוחאי, איך חלב ובשר ביחד ? קודם נתן להם חלב אח”כ עד שהבשר יהיה מוכן שטפו את הפה ואכלו בשר. האמת היא שהמלאכים לא ידעו הלכות בשר וחלב ואכלו יחד בשר וחלב. יש לנו ראיה, שמשה רבינו עולה למרום אז הם צועקים ואומרים, מה פתאום הוא בא לכאן ? מה פתאום אתה נותן לו תורה ? מה עשה הקב”ה ? “צר צורת פניו של משה כדמות אברהם אבינו.” ואמר להם, לא זה הוא שאכלתם ושתיתם אצלו ? אז אתם מקטרגים עליו ? מה בשביל ארוחה אחת שהמלאכים אכלו אצל אברהם אבינו הם צריכים כעת לוותר על התורה ? איפה נשמע כדבר הזה ? כמה עולה ארוחה ? התורה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. להשוות מתן תורה לארוחה אחת ? אין פרופורציה. אלא אמר הקב”ה למלאכים, אתם ירדתם למטה אכלתם בשר וחלב. אז שתקו.
הזוהר כותב, לא היה לאברהם אבינו מה לעשות ? רק לקבל אורחים ? כאילו שאברהם אבינו היה בעל רשת בתי מלון. לאונרדו ? ויש מיאמי ביצ’. כל הרוצה לאכול חינם אין כסף יאכל. זה מה שעניין את אברהם אבינו ? אומר הזוהר, אברהם אבינו הציל את כל העולם מעבודה זרה. לא היו מכירים את הקב”ה. כולם היו עובדי אלילים. אברהם אבינו חשב. איך אני אגייר אותם ? אני אתן להם אוכל. אנשים אוהבים אוכל. תגיד יש שיעור תורה, יבואו ? תגיד יש ארוחה בחינם, יבואו ? כן. אחרי שהם אוכלים, הוא אומר להם תברכו את הקב”ה הוא נתן לכם את האוכל. הם באים להגיד לו תודה רבה אברהם, והוא אומר להם, מה תודה רבה אברהם ? זה לא שלי, זה הכל של הקב”ה. אתה טרחת. מה אני טרחתי, הקב”ה נתן לי, תברכו אותו. וכך היה מקרב אותם. אוהב את הבריות ומקרבם לתורה. איש החסד. הזוהר אומר, “חמאה וחלב”, אברהם אבינו רצה ללקט ניצוצות הקדושה שמפוזרים בכל העולם ולכן, כאשר אדם מלמד תורה ברבים, כמו מרן רבי עובדיה יוסף, זכותו תגן עלינו, תהיה מנוחתו בגן עדן יהי רצון, כמה תורה הרביץ בעם ישראל. 75 שנה היה מרביץ תורה. זה מה שאנו יודעים, מי יודע מה יש עוד שאנו לא יודעים. אילו נשמות נידחות. תדעו ! למה באנו בדור הזה ? רבינו האר”י כותב, בשער הגלגולים, שהדורות האחרונים הם הסוף של העולם. כלומר, בדורות הראשונים באו הדורות הנבחרים. כמו אדם שיש לו חבית יין, למטה יש שמרים, היין הצלול נמצא למעלה. ככל שאתה יורד למטה אז היין פחות צלול. עד שאתה מגיע לתחתית, שם אתה צריך לברר את טיפות היין האחרונות מתוך השמרים והבוץ. על כן לנו יש יצר הרע מה שלא היה בדורות הראשונים. מצווה קטנה וקלה שיעשה אדם בדורות האחרונים הללו, תחשב כמו מצווה גדולה וחמורה שהיה אדם עושה בדור התנאים. דקה של לימוד כעת כמו לימוד של מליון שעות בדור התנאים. למה ? מפני שלא היה להם יצר הרע כמו שלנו יש. לכן, האדם צריך להתאמץ לעשות עוד ועוד מצוות. ומה זה ? זה ליקוט ניצוצות הקדושה שהתפזרו בין הקליפות ונמצאים בכל עבר. אברהם אבינו, ראה לעצמו לאסוף אותם. אז איפה שהיה רואה גוי כזה גבוה ושחור אותו היה מקרב ולוקט את ניצוצי הקדושה שיש בו כי אין דבר שמתקיים בלא ניצוץ קדוש. אפילו המן הרשע, ימח שמו וזכרו, “ויצא המן שמח…” מאיפה באה לו שמחה ? שמחה זה מצד הקדושה. היתה בו נשמת רב שמואל בר שילת שיצא ממנו. סיסרא, יצא ממנו רבי עקיבא בן יוסף. מי יצא מסנחריב ? שמעיה ואבטליון. נירון קיסר שבא להחריב את ירושלים, יצא ממנו רבי מאיר. אז דווקא ברשעים האלה יש איזה ניצוץ קדוש שאתה צריך לדעת איך להוציא אותו. השבת אנחנו נקרא על לוט ובנותיו. למה התורה מספרת לנו את הסיפור הזה ? סיפור לא הכי טוב. חתם סופר, כותב שלא יבוא אדם ויגיד מסכנים סדום היה שם תינוקות, וזה צער בעלי חיים. תראה הכי טוב שהיה בסדום זה לוט. הבנות הכי טובות זה היו בנות לוט. אם הטובים שבהם כך מה היתר ? אבל זה דרש. הסוד של הדבר, הפסוק בתהלים אומר, “מצאתי דוד עבדי”. היכן מצא אותו ? בסדום. אז דרשו, “בסדום”, בסעודתא דדוד מלכה”. זו סעודה רביעית שאנו עושים מוצאי שבת, זה כנגד דוד המלך. סעודת ליל שבת זה יצחק אבינו. סעודת הבוקר, אברהם אבינו, סעודה שלישית (לא לעשות אותה בחשיכה, תעשה אותה מוקדם כמה שאפשר), יעקב אבינו, מוצאי שבת רגל רביעית של הכסא דוד מלך ישראל. דוד בא ממואב. “מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי”. הוא מגלה לנו איך הקב”ה עשה הפוך על הפוך כדי להביא ללידת דוד. מלוט ושתי בנותיו, דווקא משם יצא. אח”כ יהודה עם כלתו. וזה מלך המשיח שאנו מחכים לו כל רגע. אותו הדבר דוד ובת-שבע משם יצא מלך המשיח. אז דווקא הקב”ה עושה כן כדי לבלבל את השטן. שלא יוכל לקטרג. אברהם אבינו היה מלקט ניצוצי הקדושה כדי לאסוף אותם על ידי שהיה מגייר את האנשים. ושרה היתה מגיירת את הנשים. “אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא”. מי לא עשה איזה עוונות ?
יש שם קדוש, ח’ב’ו’. ראשי תיבות, חיל בלע ויקיאנו. מי שמכוון בו, כל החטאים שהוא חטא, וכל החלקים של נשמתו, שחס ושלום, נפלו בין הקליפות, הוא אוסף אותם ומעלה אותם מהתהום. זו הסגולה של השם הקדוש הזה.
חמאה וחלב ובן ובקר –ח.ב.ו.
כעת חיה ולשרה בן-ח.ב.ו
“יקבצנו יחד מארבע כנפות” – ח’ב’ו’.
“מקבץ נדחי עמו” – ח’ב’ו’.
על המטה של משה רבינו היה חקוק 72 (ע”ב) שמות של הקב”ה. כל שם 3 אותיות. לכל שם יש סגולה. למשל, י’ל’י’-מסוגל לרפאות את החולה. השם (אני לא כותבת את שם השם, אבל שם השם מתחיל ביוד) לאורך ימים-י.ל.י
למעו יחלצון ידידך- י.ל.י.
עוד שם שממונה על הרפואה, שהם. אותיות משה.
לכל שם סגולה מסוימת.
אני והוא הושיעה נא – א.נ.י.ו.ה.ו. אומר הזוהר הקדוש, אלה מסוגלים לקבלת התפילה. לכן תקנו לנו בהושענות לומר “אני והוא הושיעה נא”.
אדם ידע כמה סודות יש בתפילה. מה עשו לנו אנשי הכנסת הגדולה. פלא פלאים.
אברהם אבינו גלגול של האדם הראשון, ושרה גלגול של חוה. כך אומר המדרש. על חוה כתוב “כי היא היתה אם כל חי”. אם היא אם כל חי אז תקרא לה חיה. למה חוה ? אלא בגלל שהיא לא הביאה חיים. היא גרמה באכילת עץ הדעת, השם ישמור למה שגרמה. וזה היה בעצת הנחש-חויא. באה שרה אימנו ותקנה אותה. זו הסיבה שהוציא ממנה יוד. לקח את היוד ממנה ונתן לה הא. זאת ה-הא של חיה.
וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. (פסוק ז’)….
בת כמה היתה שרה אז ? ההבדל בין אברהם לשרה היה 10 שנים. אברהם אבינו היה בברית המילה בן 99 אז שרה היתה בת 89. היא תקנה את חוה. חוה גרמה מיתה בעולם.
אחרי בלותי היתה לי עדנה. (פסוק י”ב)
פתאום שרה חוזרת להיות כמו אישה צעירה בת 20-30. היא פרשה נידה. אברהם אבינו היה אוכל בטהרה אז לקח את זה ונתן לנער.
וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב,
הגמרא אומרת, שלושה עגלים שחט אברהם אבינו, עגל אחד ברח לו. אברהם אבינו היה גר באלוני מורה. היום זה מזוהה עם קבר ישי ורות. היום זה נקרא תל רומידא. זה מקום גבוה. יש שם מערה תת-קרקעית שמגיעה עד מערת המכפלה. שם הוא לקח את העגלים ונתן אותם לנער. מי זה הנער ? זה אליעזר. בא לשחוט אותם ברח לו אחד. ואל הבקר רץ אברהם. אברהם רדף אחריו. עד למנהרה הזאת. זה לא היה עגל, זה היה המלאך רפאל- פר-אל. הוא בא בדמות העגל ומתח את אברהם אבינו. ואברהם רץ. בינתיים הוא ריפא אותו ואברהם הפסיק לדמם. אברהם רץ 3 קילומטר עד שהגיע למערת המכפלה. הזוהר כותב, שאברהם הגיע לשם וראה אור נורא יוצא משם מתוך המערה. עמד נדהם. הוא לא הכיר את המערה. הזוהר אומר שהקב”ה לא גילה לשום אדם על המערה. אפילו שם ועבר לא ידעו את מקום מערת המכפלה. ואדם וחוה קבורים שם. אברהם התחיל לשאול את עצמו בקול רם, מה זה המקום הזה ? מה זה האור הזה ? שמע בת קול אומרת לו אדם וחוה קבורים כאן, אברהם ושרה עתידים להיקבר כאן. מייד התפלל במקום. לכן, וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם אותיות ואל הקבר רץ אברהם.
בעזרת השם, בחיי שרה, כבר נראה את אברהם אבינו, די כמה אנו יכולים לסבול ככה.
אם עפרון היה יודע מה יש במערה היה הורג את עצמו ולא נותן את המערה לאברהם אבינו. מי שמקבל את המערה המפתח של תחיית המתים בידיים שלו. מה עשה הקב”ה ? דאג לכך שעפרון ישמע בלילות צווחות וצרחות ויללות. כל מיני קולות. אז הוא היה מפחד שזו מערה של שדים והיה אומר מתי אתפטר ממנה. רשע היה, רע עין. בהתחלה אמר בלי כסף ואח”כ דרש 400 שקל כסף.
למה שלושה עגלים ?
להאכיל אותם שלוש לשונות בחרדל.
למה שלוש לשונות בחרדל ?
לכפר על שלוש עבירות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
יש 3 דברים שהשיעור שלהם הוא כגודל חרדל. הגודל של החרדל הוא יותר קטן מעדשה. הוא צמח מאד ריחני. מר וחריף מאד. זה יוצא בשיח של תרמילים.
עבודה זרה, אם תרסק אותה, וישאר ממנה בגודל חרדל עדיין שמה עליה.
חמץ בפסח. אפילו על פירור בגודל חרדל עובר על “בל יראה ובל ימצא”.
נידה. אמר רבי זירא, בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים.
אז כנגד שלושת אילו הביא להם שלוש לשובות בחרדל.
מה זה 3 לשונות בחרדל ?
אומר הגאון חיד”א, בחרדל- בחר דל. אברהם אבינו אומר בחר דל, דל זה היצר הטוב. היצר הטוב הוא עני. אין לו מה להבטיח לנו, לא כסף ולא רכוש ולא נכסים. הוא אומר לך תזכה לחיי העולם הבא. היצר הרע אומר לך בוא נלך לערב שאסור להחמיץ והיצר הטוב אומר לך בוא נלך ללמוד תורה. אז בחר דל. בחר ביצר הטוב.
לשון שניה – חדל רב. רב זה היצר ברע. הוא רב גדול. הוא זקן. הוא בא לאדם מהלידה. תגיד לו חדל ! עצור !
הלשון השלישית, חרב לב. תמיד תחרד בליבך שלא תעבור על מצוות השם.
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים.
הגמרא אומרת, שרבי מאיר הגיע לעיר בצפון ששמה ממיליא. הוא ראה אותם שחורי הראש. לא עליכם, כולם נפטרים צעירים. אין להם זקן לבן. אמרו לו רבינו תתפלל עלינו. אמר להם, שמא אתם מבית עלי ? אני אתן לכם עצה. תעסקו בתורה ובגמילות חסדים. ואז עשו כך וזכו. אברהם ושרה זקנים. מי שעושה גמילות חסד מאריך ימים. חדל להיות לשרה אורח כנשים. מה פירוש, חדל להיות לשרה אורח כנשים ? הגמרא אומרת, שאישה עינה צרה באורחים. שמא תאמר, ששרה עינה צרה באורחים ? לא ! חדל להיות לשרה ארח כנשים.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל.
באיזה טענה הם רוצים לראות את האישה ? מי שבא לבית שואל איפה אשתך ? אלא אומרת הגמרא, רצו לתת לה כוס של ברכה. רבי אברהם אזולאי כותב, שבאותו יום שיבוא משיח, אולי עוד הלילה, אותו יום המתים קמים. שומעים פיצוצים בבתי הקברות. (שמאי אל תיבהל, אני הודעתי לך.) שומעים “בום” “בום”. והמת יוצא החוצה. ויציצו מעיר כעשב הארץ. ובאותו יום, יפלו חומות ירושלים, ובאותו יום יהיה קיבוץ גלויות. כל היהודים מכל העולם יגיעו. איך יגיעו ? יבואו עננים יבלעו את האנשים ויביאו אותם להנה. (עושה לו סקשן-רופא שיניים). את כל היהודים מארבע כנפות הארץ יעלה הקב”ה לירושלים. ירושלים תתרחב ותהיה על כל ארץ ישראל. 3000 מגדלים יהיו בירושלים. כל מגדל יהיה בגובה 48000 קילומטר. חומת אש יורדת מהשמיים ומגנה על תושבי ירושלים. ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
באותו יום ארבעה דברים יהיו:
א. בית המקדש ירד בנוי מלמעלה.
ב. המתים קמים חיים.
ג. קיבוץ גלויות.
ד. משיח פה.
ואז עושים סעודה. למה עושים סעודה ? המתים רעבים. הם לא אכלו. יש מת לא אכל 50 שנה ויש לא אכל 2500 שנה. אז נביא להם שור הבר ולוויתן היין המשומר מששת ימי בראשית. מסיימים לאכול, אברהם אבינו עושה חסד, משה רבינו אומר דברי תורה, שלמה אומר דברי חכמה, דוד המלך לוקח כינור. אתה יודע איזה כינור יש לו ? המדרש אומר, שעשרה מיתרים היו בכינור של דוד. תשאל את חבושה. חבושה אמר שבשישה מיתרים אי אפשר לנגן. דוד המלך יודע לנגן בעשרה מיתרים. מאיפה עשרה ?
תהילים פרק קנ
א הַלְלוּ-יָהּ:
הַלְלוּ-אֵל בְּקָדְשׁוֹ; הַלְלוּהוּ, בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ.
ב הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו; הַלְלוּהוּ, כְּרֹב גֻּדְלוֹ.
ג הַלְלוּהוּ, בְּתֵקַע שׁוֹפָר; הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר.
ד הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל; הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב.
ה הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע; הַלְלוּהוּ, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
ו כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ: הַלְלוּ-יָהּ.
10 פעמים הללוהו.
רוצים לברך על היין בברכת המזון. אברהם לא יכול כי יצא ממנו ישמעאל. יצחק לא יכול כי יצא ממנו עישיו. יעקב לא יכול כי נשא שתי אחיות. משה רבינו לא יכול כי לא זכה שיהיו לו בנים כמותו. מגיע לדוד ומבקש ממנו שיברך ועונה לו דוד, אני אברך ולי נאה לברך. “שנאמר דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה”. כוסו של דוד המלך מחזקת 221 לוג. 70 ליטר ויותר.
הם רצו לבשר את שרה אימנו, שעתיד לבוא ממנה דוד מלך ישראל, שהוא יברך על הכוס והוא יזכה. למה דווקא דוד ?
הגמרא אומרת, שבכוס הולכים אחרי הזקנה. את מי מכבדים בכוס של ברכה ? את מי שזקן יותר. אז למה דוד זקן ? אברהם נפטר בן 175, דוד נפטר בן 70. יצחק 180. משה רבינו 120. אז יש יותר זקנים מדוד. אלא דוד זה נשמת אדם הראשון. האדם הראשון חי 930 שנים ו70 נתן לדוד. ביחד זה 1000. אז דוד המלך נחשב הכי זקן ולכן נותנים לו.
הראשון בעולם שגייר אנשים בעולם זה אברהם אבינו. דוד המלך בא ממואב. למה שאלו איה שרה אשתך ? כי הם הולכים עכשיו להציל את לוט מתוך ההפיכה. ולמה מצילים את לוט ? כדי שיצא ממנו דוד מלך ישראל. תראה איזה חשבונות יש פה.
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, השם יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר השם יֵרָאֶה
אליהו.
המדרש אומר, שאברהם אבינו התפלל, שכל פעם שיקריבו קרבנות זה על אותו מזבח. זה המקום שבו אדם הראשון הקריב קרבן. זה המקום שבו עפר של אדם הראשון נצבר ממנו. זה המקום, שנח בנה מזבח והקריב. זה המקום, שאברהם אבינו עקד את יצחק. זה המקום, שיצחק התפלל מנחה “ויצא יצחק לשוח בשדה”. זה המקום, שיעקב אבינו שם את האבן מראשותיו. זה המקום שהיו מקריבים קרבנות בבית המקדש. שאל אברהם אבינו ומה יעשו בזמן שאין בית מקדש קיים ? אמר לו הקב”ה, אליהו הנביא יקריב שם קרבנות. זה פירוש “בהר השם יראה”. יראה – אליהו מקריב שם את הקרבנות.
כנגד “ויבקע אברהם עצי עולה”, נבקע הים לישראל ועברו ביבשה.
כנגד העצים שלקח אברהם אבינו בעקידה, “גוזר ים סוף לגזרים”-. וכנגד זה, יעקב אבינו הביא עצי שיטים לבית המקדש.
ולכן תדע, לעתיד לבוא הקב”ה ישלם לנו בכפל כפליים ישועות נחמות וחיים לנו ולכם ולכל בית ישראל.
לעילוי נשמת אהובנו
אפרים שמעון אריאל
בן עוזיהו מרדכי וסיגל
שיחיו חיים טובים וארוכים.
