מקץ

 

 

 

 

וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר.  ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ.  גוְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.  ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה.  ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד–בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת.  ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים–צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן.  ז וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם.  ח וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.  ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.  י פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים–אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.  יא וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא:  אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ.  יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר

הגאון החיד”א כותב, פרשת מקץ לעולם תצא בימי חנוכה.

בחנוכה מה היה הנס ?

גיבורים ביד חלשים.

רבים ביד מעטים.

טמאים ביד טהורים.

וזדים ביד עוסקי תורתך.

גם בפרשת מקץ. היו שבע פרות יפות מראה והנה באו שבע פרות רעות מראה ותאכלנה אותן. זה היה סימן למה שעתיד להיות בזמן החשמונאים. שיבואו המעטים וינצחו את הרבים. יבואו החלשים וינצחו את הגיבורים.

הישועה בידי השם אינה תלויה לא ברב ולא במעט.

פרשת מקץ מלאה ברמזים וגם חנוכה זו פרשה של רמזים.

מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם

ראשי תיבות משיחו. לא בדיוק לפי הסדר.

מי זה ?

משה רבינו.

פרעה הראשון היה בזמן אברהם אבינו.

פרעה השני היה בזמן יוסף.

פרעה השלישי זה פרעה בזמן משה.

פרעה השני ראה בחלום את משה, את “משיחו”, שיבוא ויושיע את עם ישראל ויגאל אותם מגלות מצרים.

גימטריא משה: 345

גימטריא פרעה: 355

פרעה היה מתגאה שהוא 10 יותר ממשה. אבל הוא לא ידע שהקב”ה יעשה רבים ביד מעטים. אז למה אם כן 10 ? שקבל 10 מכות.

מה הקשר של יוסף לענין הזה ? ולמה יוסף צריך לפתור את החלום הזה ?

על ידי החלום הזה יוסף יוצא מהבור.

10 שנים היה יוסף בבית הסוהר ועוד שנתיים עבור המילים כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.

כל זיכרון זה 12 חודש. שנאמר “נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד”. תהילים.

מה הקשר של יוסף לכל החלומות האלה ?

יוסף הצדיק שישב בכלא 12 שנים הוריד לנו מהשנים שאנחנו היינו צריכים להיות במצריים.

הקב”ה אמר לאברהם שבניו יהיו במצרים 400 שנה. כמה זמן בני ישראל נשארו במצרים ? 210. חסר 190. גימטריא קץ. כתוב: “קץ שם לחושך”. אז יוסף הצדיק ביושבו בכלא הוריד מעלינו 190 שנה. איפה רמוז ה-190 שנים האלה ? במילה “פסים” של כתונת פסים. כך אומר המדרש. אם תחלק את המילה פסים לשתיים: פ-סים. לא הסים ששמים בפלאפון. כל מיני השם יצילנו. פ-80 שנה שיוסף היה מלך. סים-110. יוסף חי 110 שנים. תחבר 110 ו 80 יחד 190. גימטריא קץ.

היה ראוי שיעקב ירד בשלשלאות של ברזל למצריים, חס ושלום, מכיוון שכתוב, “כי גר יהיה בארץ לא להם” ובעקבות השבר שיצר יוסף במצריים יעקב ירד בכבוד מצריימה. ריחם עליו הקב”ה והוריד אותו בכבוד גדול בעגלות ששולח אליו יוסף.

עוד שאלה שהתחבטו בה המפרשים.

בחלום של יעקב אבינו כתוב אחריו “ויקץ יעקב משנתו ויאמר יש השם במקום הזה ואנוכי לא ידעתי …”איך שהתעורר, קפץ וחשש שמא נרדם בבית הכנסת.

אצל פרעה מה כתוב ?

וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם. 

פרעה חלם שהוא התעורר.

ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית

בחלום הוא חולם שהוא ישן בשנית. חלום בתוך חלום.

יש טועים שחושבים ששני חלומות היו. 2 חלומות היו. אבל בתוך חלום אחד. זה פשט הפסוק.

וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.

הגמרא אומרת, לפרעה לא היה פותר אבל פותרים היו. התחילו להגיד לו,  7 מדינות תכבוש 7 מדינות ימרדו בך. 7 בנות תוליד, 7 בנות תקבור. ועוד…פרעה לא קבל את הפתרונות האלה.

לא טוב לספר חלומות ושיפתרו לך אותם. אם זה חלום טוב יכול לשלוט בו עין הרע ולא יתקיים. זה מה שהיה עם יוסף בפרשה הקודמת. לקח 22 שנה עד שחלומו של יוסף התקיים. אם לא היה מספר להם היה מתקיים מייד. תוך שנה. הוא סיפר. לכן אמרה הגמרא אם יש לך חלום טוב תספר אותו רק למי שאוהב אותך מאד מאד. חלום רע אסור לספר. למה ? כי כל החלומות הולכים אחר הפה. ברגע שהשומע את החלום יגיד מילה לא טובה מפיו זה יקרה חס ושלום.  לכן אנו אומרים בהתרה, חלומות רעים ופתרונות רעים. צריך לעשות התרה על החלום הרע ועל הפיתרון הרע.

למה הפיתרון שאמרו לפרעה לא התקיים ? למה הוא לא מקבל את הפיתרון שלהם. הרי פתרו לו והחלום הולך אחר הפיתרון. אז זה צריך להתקיים. זו השאלה שהתחבטו בה.

התירוץ הוא, שהפיתרון מתקיים כאשר החולם ששומע את הפיתרון מקבל את הפיתרון. אם הוא לא יאמין בפיתרון זה לא יהיה. כמו כן, אם בא חכם אחר וסותר את הפיתרון שנאמר על ידי הראשון שפתר אז זה יפתור את קיום החלום. כאן פרעה לא קבל את הפיתרון  וגם הם נחלקו בפיתרון. אז לא התקיים.  ולכן,” וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה”.

מקץ שנתיים ימים

כשאשת אדוניו העלילה עלילה על יוסף, אדוניו רצה להרוג אותו. מהשמיים שלחו 2 סנגורים בלי כסף. סנגור אחד היה תינוק אחד בן חודשיים, בן של אחת השפחות שם, שהיה בבית. כשהאדון הגיע והיא ספרה לו, פתח הקב”ה את פיו של התינוק וקרא זה שקר. יותר מכך, התינוק סיפר כיצד בדיוק היה הסיפור. ואז ניצל יוסף ואדוניו לא הרג אותו.

הסנגור השני היה שהיא לקחה ביצה ושמה אותה על הסדין. הוא לקח את זה לכומרים. הכומרים הצילו את יוסף. הכומרים אמרו לפרעה שזה ביצה. ניסו זאת באש וכך הוכיחו לפוטיפר. יוסף החזיר טובה לכומרים וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה.  כא וְאֶת-הָעָם–הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים:  מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם, וְעַד-קָצֵהוּ.  כב רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לֹא קָנָה:  כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה–עַל-כֵּן, לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם. כאשר יוסף קנה את אדמת מצריים, את אדמת הכהנים הוא לא קנה. הוא השאיר להם אותה בבעלותם על מנת להחזיר להם טובה.

כיוון שהיא צעקה והיה רעש שמו אותו בכלא כדי להשתיק את העניין. שמו אותו בכלא ” וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר–מְקוֹם, אֲשֶׁר-אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי-שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר.זה היה כלא של “הצווארון הלבן”, שם כל סודות המדינה נמצאים. זה כלא לאנשים מיוחדים. כל מה שיוסף היה עושה השם היה מצליח בידו. עד ששר בית הסוהר שם אותו על כל האסירים. הוא היה מחליט כל דבר ודבר.

 

וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר

בדר”כ תינוק מדבר בגיל שנתיים. רבינו האר”י כותב שלכל אחד מאיתנו יש לפי מדרגתו, נפש, רוח ונשמה. את הנפש, מקבל האדם בהיריון. הנפש משלימה את הגוף, העיניים, העפעפיים, השיער, כל הגוף. ביום שנשלם הנפש יוצא התינוק מבטן אימו. לא דקה קודם ולא דקה אח”כ. הרוח באה לאדם  מרגע הלידה והיניקה. אם האמא מניקה אותו חלב אם אז יש לו שכל של אדם אבל אם היא מניקה אותו תנובה ומטרנה אז יש לו שכל של פרות. מה לעשות ? התינוק צריך לינוק 24 חודש, עד שנשלם בדעתו ואז הוא מדבר באופן ברור. אילו השנתיים ימים.

“ופרעה חולם”-העולם הזה הוא חלום. על העולם הזה אומר לנו שלמה המלך: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. כמה פעמים הבל ? 7 פעמים. מדוע ? 7 תקופות יש בחייו של האדם:

כשהוא נולד הוא דומה למלך, כולם רוצים לטפל בו, כולם שרים לו. אחרי כן דומה לחזיר, הולך לארונות של המטבח ולארונות המקלחת, נובר באשפה. אחרי זה, מתחיל ללכת, דומה לגדי. מקפץ, נוגע בשקעים, מטפס, רכבת קלה ורכבת כבדה. תקופה רביעית, הוא דומה לסוס, כמו סוס שיש ראמה והוא אוהב שמלטפים, והוא רוצה נעליים כאלה ווסט כזה, תובע כל מיני דברים. אח”כ מבקש אישה, כשהוא נושא אישה, אומרת לו האישה, תקנה את זה ואת זה, תחליף אוטו, תקנה לי מתנות. אז הוא כמו חמור. עובד מהבוקר עד הלילה. נולדים לו ילדים, צריך לחתן אותם, מתחיל לפזר צ’קים והצ’קים חוזרים, מגהץ כרטיסים, ואז הוא נעשה חצוף כמו כלב.  בסוף נהיה זקן דומה לקוף. אלה הם שבעת ההבלים. אילו הם 7 הפרות שהוא ראה. אומר הרב חיד”א, יש 7 מיני הנאות.  יש מי שנהנה מאוכל. יש מי שנהנה משתיה, ממשקאות. יש מי שנהנה מלבוש, בגדים יפים. יש מי שנהנה מטיולים. יש מי שנהנה מבתים, דירות. יש מי שנהנה ורודף אחרי נשים. כל שנתיים שלוש מחפש אישה אחרת. ויש מי שאוהב כסף. על כל אלה באו 7 הפרות שבחלום. לאמר לך שיום אחד קוראים לו למעלה, “ויקץ פרעה והנה חלום”. שהחיים האלה היו חלום אחד ואין בהם לא התחלה ולא סוף.

הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הָאֱלֹקִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה.

3 דברים מכריז עליהם הקב”ה בכבודו ובעצמו:

  1. שובע-אם יהיה שובע, הקב”ה מכריז עליו בכבודו ובעצמו.
  2. רעב- אם יהיה רעב, הקב”ה מכריז עליו בכבודו ובעצמו. רעב, אין הכוונה שאין אוכל. הגמרא אומרת יש אוכל ולא שבעים. אוכלים ולא שבעים.
  3. פרנס טוב-מי יהיה המנהיג ? מי יהיה ראש העיר ? מי יהיה סגן ראש העיר ? בשמיים מכריזים.

הרעב היה בכל כדור הארץ 7 שנים. השובע היה 7 שנים בכל כדור הארץ. בכל המדינות את יתרות החיטה והתבואה הרקיבו. רק מה שיוסף אגר לא הרקיב. 7 שנים הוא אסף ובנה מחסנים ענקיים. במדרש כתוב כמה הוא אסף, מליונים של טונות של תבואה וקטניות מכל הסוגים. ” מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד–עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר.” אי אפשר היה לספור. ולא שלט בזה לא רימה ולא תולעים. כל מה שיוסף עשה היה בהצלחה רבה. מכל העולם באו לשבור מזון במצריים. התוצאה הישירה של כך היתה שיוסף הנהיג אותם. הוא הפרנס של הדור.

לג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

יוסף אומר לפרעה שלא רק מראים לפרעה מה עתיד להיות אלא שיש גם פיתרון. הפיתרון הוא אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. אתה צריך ליזום עכשיו. תקיץ מהשינה ותמנה יועץ.

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ…

קרא לו פרעה “צפנת פענח”. רש”י אמר, “מפענח הצפונות”. רבינו האר”י אומר, תספור את הגימטריא של “צפנת” יוצא 620, גימטריא “כתר”. “פענח” גימטריא “יצחק”. מדוע ? שהיה בו נשמת אדם הראשון והיה בו נשמת יצחק אבינו. שתי הנשמות של שניהם. יצחק אבינו נפטר כבר ולכן באה נשמתו ביוסף הצדיק. “צפנת פענח”, שהיו צפונים בו נשמת האדם הראשון שהיה כתר של כולם ואחריו יצחק אבינו.

יש מדרש שאומר שכל מי ששמו יצחק יצליח. זה הטעם שאחרי ברכת הלבנה נוהגים לאמר “יצחק יצחק” פעמיים. ומסתכלים בפנים של אדם ששמו יצחק. כתוב שזו סגולה שאותו חודש יצליח כולו.

וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה;

אסנת היתה גלגול של אמתלאי והיא ביתה של דינה. יש פה עוד עניין. הגאון חיד”א מביא בספרו “מדבר קדמות” מדרש מעניין. הוא אומר שידוע שיוסף הצדיק זכה לחכמה. בליל ראש השנה בא המלאך גבריאל והוסיף לו את ה’ בשמו. ע”י הוספת האות ה’ היה יוסף מבין את כל השפות. זכה לכל החכמות. שנאמר, ” ו עֵדוּת, בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ– בְּצֵאתוֹ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; שְׂפַת לֹא-יָדַעְתִּי …תהלים פ”א. הוסיף לו אות ה’ ונעשה חכם גדול.

אסנת גימטריא 511. חכמה גימטריא 73. 7 מיני חכמות יש. 7 כפול 73= 511. זאת אומרת כשנשא יוסף את אסנת זכה לשבע חוכמות.

מהן 7 החוכמות האלה ?

  1. חכמת ההיגיון-מה הסיבה.
  2. חכמת החשבון-מתמטיקה.
  3. חוכמת השיעור-לדוגמא אדריכל שמתכנן בנין, הוא יגיד לך כמה ברזל צריך, כמה בטון צריך וכו’. או שהוא מסתכל על ההר, הוא ידע כמה קוב עפר צריך להוציא מההר.
  4. חכמת הרפואה-הוא מסתכל על האדם, רואה את העיניים, את השיער, העור והגבות ויודע ממה האדם סובל. מה התרופה שלו ? בלי סיטי בלי r.i .
  5. חכמת הצירוף-לצרף אותיות ומזה לבנות מילים ושמות של מלאכים שבאמצעותם הוא יכול לעשות כל מיני ביצועים ושליחויות רוחניות. כמו שיש ב”ספר יצירה”.
  6. חוכמת הניגון-לדעת את כל הסולמות שיש. דו מג’ור וכו’….
  7. חכמת האלוקות-סודות המרכבה העליונה. כיצד בנויה המרכבה העליונה ? מה בא מעל מה ? מה זה עולם האצילות ? מה יש בתוכו ? כמה פתחים ?

בזכות האישה זכה יוסף לחוכמות.

וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.

מכאן למדנו שאם לאדם יש משהו, יסתיר את זה שלא ישלוט בזה עין הרע.

מהשמיים יצא שיוסף יפרנס את אבא שלו. כמו שיעקב פרנס את יוסף 17 שנים בתחילת חייו, עכשיו, בסוף ימיו, יוסף פרנס את אביו 17 שנה.

רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

רמז להם יעקב אבינו 210 שנים שהם יהיו במצרים.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

מרן רבי יוסף קארו כותב בפירושו על התורה, שיוסף פחד שהם יתחילו לחקור עליו מיהו ? ומהו ? כי הוא ידע שהם מחפשים אותו. הגמרא אומרת שכשהם ירדו למצריים, הם חילקו אותה ל 12 שווקים, וכל אחד עבר בשוק אחד. אמרו ביניהם אולי נמצא את יוסף באיזה שהוא מקום. מה עשה יוסף ? היה רשום לאיזה שוק כל אחד נכנס וכך אמר להם “מרגלים אתם”. למה מרגלים ? מכיוון שהם רצו לחקור עליו ואז היו יודעים שהיה בכלא ועל אשת אדוניו, ברגע שהגדיר אותם כמרגלים הם פוחדים לדבר. הזוהר אמר פירוש אחר, “אתם עתידים לבוא בגלגול אחר כמרגלים כדי לכפר על עוון המכירה שלו”. לכן כל המרגלים “היו כולם אנשים ראשי בני ישראל המה”.

וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

למה לקח את שמעון ?

פשט כי שמעון היה הכי מסוכן.

יש פה סוד. הוא רצה לכפר לו את העוון. כי מי שזרק אותו לבור זה היה שמעון. מי שיעץ להרוג אותו זה היה שמעון. כאשר יוסף שם אותו בבור (בבית הסוהר) הוא כיפר לו על עוונו. אח”כ יוסף בעצמו היה מאכיל אותו.

המדרש אומר שיוסף ראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו זמרי בן סלוא. יוסף היה שומר ברית שלא היה כמוהו בעולם, וזמרי בן סלוא קלקל מאד בעניין הברית, כי בגינו מתו 24000 מישראל. אמר יוסף, אציל את עם ישראל מהאסון הנורא הזה.

הרשב”ץ שואל איך זה שפרעה מינה את יוסף למלך ?

על שר המשקים יש לאמר את הפסוק: “ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה”.

אף פעם אל תבקש טובה מרשע.

יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר.

שר המשקים נותן ארבעה תארים ליוסף:

נער, עברי, עבד, לשר הטבחים (קצביה, אטליז).

כל התארים האלה אינם מתאימים למי שיכול להיות מלך.

פרעה אומר: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.

הזוהר אומר שפרעה אותיות העורף. משה רבינו הוא דעת. איפה זה הדעת ? איפה שאנחנו קושרים את הדלת של התפילין. משם משתלשל דרך הכתפיים לעמוד השדרה ולכל הגוף. ופרעה הוא העורף. לכן כתוב, “עם קשה עורף הוא”. פרעה היה יודע את סודות הבריאה אבל דרך העורף. שזה מקום קשה. פרעה היה רשע. הוא היה הסיטרא אחרא כנגד משה רבינו. לכן כל הזמן היה ביניהם מאבקים.

הגמרא אומרת ששמעיה ואבטליון היו גרים. מינו את שמעיה כנשיא ואת אבטליון לאב בית דין. שואל הרשב”ץ איך יכול להיות ? הרי נביא צריך להיות מעם ישראל ולא גר. מלך, דיין ונשיא בית דין יכולים להיות רק מזרע ישראל. אומר הרשב”ץ, שתרצו התוספות, שכל זה מדובר שיש כמוהו אחר. אבל אם אין כמוהו ברמה שלו, אפילו שהוא בא מגזע אחר ממנים אותו. שמעיה ואבטליון באותו דור לא היו כמותם, לכן, מינו אותם. אותה השאלה על דבורה הנביאה. איך דבורה הנביאה היתה שופטת את ישראל ? היתה יושבת תחת תומר הדבורה ? למה ? כדי שלא יהיה ייחוד. ממתי ממנים אישה לשופטת ? אישה רבנית ? היא היתה הרב הראשי. ועוד נביאה היתה. מתרצת הגמרא, שלא היה כמותה בדור ההוא. הוראת שעה היתה. כשאין בדור בדרגה הזאת אז אפשר למנות.

אומר להם פרעה, נכון שבחוקה של מצרים אסור למנות, נער, עבד….אבל הנמצא כזה ? כיוון שאין כמוהו אז אנחנו ממנים אותו.

הלביש אותו בגדי שש

הפשט הוא ש”שש” זה פשתן. ידוע שבגדי פשתן מצילים מעין הרע ומכשפים. מצילים ממחלות ומרעין בישין. בתנאי שלא יהיה בבגד הפשתן חוט אחד של חומר אחר. לכן, לא עליכם, התכריכים של המת עשויים מפשתן טהור. היום פשתן מביאים מטורקיה. לנפטר עושים 8 בגדים וכולם מפשתן. גם התפר שעושים חייב להיות בחוטי פשתן. פשתן זה חוט יקר. אין כמו המת שצריך שמירה שלא יקטרגו עליו למעלה. גם אדם חי ובריא, שנולדים לו ילדים והם חולים הילד הבא שייולד ילביש אותו רק פשתן. לא יארע לו שום חולי. לא ישלוט בו, לא מזיק, לא מחבל ולא היצר הרע. בא יוסף הצדיק למצרים שכולה כשפים, מי יודע מה יעשו לו. מה עשה פרעה ? הלביש אותו בגדי שש, בגדי פשתן. למה זה נקרא שש? שש מפני שיש לנו שבעה כוכבי לכת ושנים עשר מזלות. שבעה כוכבי לכת, הם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב ולבנה. המאדים כנגדו יש צמר. כנגד שבתאי, צדק, חמה, נוגה כוכב ולבנה (6 כוכבי לכת) בא הפשתן.

באוניה אחת לפני 100 שנים פרצה מחלה לכל יושבי האניה. כולם חלו במחלה של תולעים שהיו יוצאות להם מהבטן. היו שם קרוב לחמישים יהודים שלא חלו במחלה. למה היהודים לא חלו ? הם היו שומרים תורה ומצוות ולא לבשו שעטנז. אלה שחלו לבשו שעטנז. השעטנז הוא שגרם להבאת התולעים שבאו לאכול אותם.

יש פה סוד. יוסף הוא השישי לאושפיזין. גם עליית שישי לספר תורה בשבת זה כנגד יוסף הצדיק. לעתיד לבוא כתוב “ואכבשך בשש”. למה שש ? כמה יוצא יוסף ? 156.

6 כפול 26 בדיוק 156. יוסף יש בו 6 הוויות, יעקב יש בו 7 הוויות. יצחק 8 הוויות. למה שש ? להראות שהוא הפך את היצר הרע ליצר הטוב. יצר יוצא 300. פעמיים יצר ? 600. שש-פעמיים שלוש מאות. זה אותו סוד שיוסף הצדיק הכניע את יצרו והוא היה בבחינת יסוד. לכן היה קדוש.

ויקרא לפניו אברך

מה זה אברך ?

אמרה הגמרא, אב ורך. אב בחוכמה ורך בשנים. היה לו ניסיון של עוני והיה לו ניסיון של עושר. ניסיון של עושר זה אב. שכל כסף מצרים אצלו. ניסיון של עוני שישב בבית הסוהר. אז גם אב וגם רך. יש עשיר שהוא צדיק ושנעשה עני חוטא ויש עני שהוא צדיק ושנעשה עשיר חוטא. יוסף היה גם עשיר וגם עני. ובשני הנסיונות עמד. לכן יוסף הוא: ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ.

זאת עשו וחיו את האלוקים אני ירא

מה זה זאת ?

רמז לחנוכה. ז’ רמז ליום השבת. א’- ראש חודש. ת’- מילה. איך ? ת’ זה סוף האותיות. זה אות. המילה נקראת אות. אות ברית קודש. התיו היא החותם של האמת.

וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם, אֶת-בִּנְיָמִין, וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ, הָבֵא אֶת-הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה; וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם.

וּטְבֹחַ טֶבַח

גימטריא 44. 44 נרות כולל השמש של כל שמונת ימי חנוכה.

ח’ של טבח זה שמונה ימים.

וְהָכֵן

ח’ של טבח “והכן” – אותיות חנוכה.

בפרשת מקץ, 146 פסוקים. גימטריא “יחיזקיהו” וגימטריא “אמציה”.

2025 תיבות יש בפרשה. באף פרשה, מתוך 54 פרשות התורה, לא כתבו את מספר התיבות (המילים). למה בפרשה הזו כן כתבו ?

בא לרמוז על חנוכה.

נר=250.

יש לנו ח’ נרות.

8 כפול 250. 2000.

חנוכה ראשי תיבות ח’ נרות והלכה כבית הלל.

בשיעור של הרב רבי יוסף עדס היה לנו תלמיד בדחן כזה. הרב שאל אותו מה זה ראשי תיבות חנוכה ? הוא ענה לו, חופש נעשה ואחרי כן הביתה.

מה נשאר ?

  1. כ”ה- זה כ”ה לחודש כסלו, שזה היום שבו נעשה הנס שחנו בכ”ה.

בימים האלה קוראים קורבנות הנשיאים. עשרה זהב מלאה קטורת זה רמז לחנוכה. כל ההלכות שם. כ’ בא להגיד לך- 20 פסולה. סוכה שעשאה למעלה מ20 אמה פסולה. חנוכיה ששם אותה למעלה מ 20 אמה פסולה. למה ? צריך שהעין תראה. זה כ’.

אחת- א’, ח’ תדליק.

הרי יש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. שמאי אומרים בלילה הראשונה שמונה בלילה השניה שבע. למה שמאי כך אומרים ? הסברא שלהם היא סברא חזקה. כך כתב רבי שלמה קלוגר. ביום הראשון היה בשמן כוח של שמונה לילות. ביום השני היה בשמן כוח של שבעה לילות. מלכתחילה לא ידענו, אבל בסוף זה נודע. זאת אומרת שהסברא היא שבכל לילה תדליק לפי הפוטנציאל של השמן. אבל הלל הולך לא לפי הכח אלא לפי ה”בפועל”. בלילה הראשון היה נס אחד אז מדליקים נר אחד. בלילה השני היו שני ניסים אז מדליקים שני נרות. הגאון מוילנא כותב, בביאורי הגר”א במסכת ברכות, שההבדל בין הלל לשמאי זה האם הולכים לפי ה”כח” או לפי ה”בפועל”.

בברכת “מאורי האש” שאנו מברכים במוצאי שבת, בית שמאי אומרים, שברא מאור האש. אור אחד. בית הלל אומרים, בורא מאורי האש. מה הויכוח ביניהם ? שמאי אומר, אני הולך אחר הכח, אש. אש אחת. הלל אומר, אני הולך אחרי הבפועל. בפועל באש יש ארבעה גוונים. אדומה, צהובה, לבנה, תכלת. התוצאה של ארבעה גוונים הינה “בורא מאורי האש”.

ושם אותם במשמר שלושת ימים

זה כנגד שלושת הגזירות שגזרו היוונים. יוון בא בשביל לכפר מכירת יוסף.

נמשיך את דבריו של הרב חיד”א, עליו השלום, על הפסוק עשרה זהב מלאה קטורת

עשרה-ראשי תיבות “עד שתכלה רגל השוק” .

זהב-זמנה בין השמשות.

מלאה – מצוה להדליק אצל הפתח. ספרדים נוהגים להדליק ליד הדלת.

קטורת-קרוב טפח רחוק תדליק.

הרב חיד”א עליו השלום, מנה את המצוות מא-ת:

א-ח: שמונה נרות.

ט-י’: טפח עשירי (80 סנטימטר מהרצפה).

כ-כשרה.

ל-ע: ל’-לחי של העירוב. מ’-מבוי. נ’-נר, ס’-סוכה, ע’-עירוב, פ’- פסולה,

ק-ת: יון. י’ קטנה. ו’ בינונית. ן ‘ ארוכה. היוונים התחילו בדבר קטן עד שהגיעו לדבר גדול. לכן שם אותם במשמר שלושת ימים. “יחינו מיומיים” זה שני בתי המקדש שנחרבו. בית שלישי אנו מחכים לו במהרה בימינו לחיי כל ישראל. יראו עינינו וישמח ליבנו.

 

 

לעילוי נשמת יקירנו האהוב

אפרים שמעון (אפי) אריאל ז”ל

בן עוזיהו מרדכי וסיגל

שייבדלו לחיים טובים וארוכים

ת.נ.צ.ב. יהי זכרו ברוך.

 

תגובות

comments

הפוסט הזה פורסם בתאריך פרשת השבוע עם התגים , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *