וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. ה וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה. ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. ז וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים–לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. ט וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ–וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה. י וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק: השם הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ–וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. יא קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. יב הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ–פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים. יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב. יד וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה–לְעֵשָׂו אָחִיו. טו עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה. יז וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. יח וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. יט וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב–מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא, אַחֲרֵינוּ. כ וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת-כָּל-הַהֹלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו, בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. כא וַאֲמַרְתֶּם–גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, אַחֲרֵינוּ: כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי. כב וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה, עַל-פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה-הַהוּא, בַּמַּחֲנֶה. כג וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.
סוף הפרשה הקודמת:
וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם. {פ}
ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.
טוב לזכור מה שכתב רבינו משה קורדיברו, רבו של האר”י, כאשר אדם יוצא לדרך ואפילו בעיר יאמר את הפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם.” ויכוון במילה “ראם”-מיכאל, אוריאל, רפאל. והמלאך הרביעי הוא גבריאל. היכן זה נרמז ? במילה “אלוקים” כי גבריאל לשון גבורה.
לפני הפסוק “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם.”כתוב הפסוק: וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים. ואחרי הפסוק כתוב הפסוק, וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.
ורש”י כותב, מלאכים ממש. יש מלאכים של ארץ ישראל ויש מלאכים של חוץ לארץ. כל יהודי שהולך בדרך שני מלאכים מלווים אותו. את הגוי מלווים שדים. זה שמימינו זה היצר הטוב (מ”ט) ומשמאלו זה יצר הרע (ס”מ). הצדיק הופך את היצר הרע לטוב. כך כותב הרמב”ם בשמונה פרקים. בארץ ישראל המלאכים הם מצד הקדושה ובחוץ לארץ המלאכים הם של חול. יעקב אבינו כשראה את המלאכים ראה את מלאכי ארץ ישראל עולים ואת מלאכי חוץ לארץ יורדים. המלאכים שיעקב ראה כשחזר לארץ ישראל הם מלאכים טובים ,מלאכי אלוקים, מלאכי ארץ ישראל. ויקרא שם המקום ההוא מחניים, כי היו שתי מחנות והיו חילופי משמרות של המלאכים.
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו
איזה מלאכים הוא שלח ? לא את המלאכים ששומרים עליו. הרי עכשיו הוא צריך יותר שמירה. הזוהר הקדוש כותב שהוא שלח את המלאכים שנבראו מהמצוות שהוא עושה. הגמרא אומרת שלצדיק יש 180 מיליון מלאכים ששומרים עליו. 180 מיליון מלאכים מימינו ו180 מיליון מלאכים משמאלו. מדוע ? כי מקנאים בו ורוצים לפגוע בו.
אדם שעושה מצוות בורא מלאכים. צריך סיוע מהשמיים לקיים כל מצווה. זה שאתה נושם ברגע הזה זה לא אומר שתנשום ברגע הבא. זה שזכית להגיע לבית הכנסת היום זה לא אומר שתזכה להגיע לבית הכנסת מחר. על כל מצווה אנו זקוקים לסיוע של הקב”ה. הקב”ה שולח סיוע של מלאכים ושל נשמות של הצדיקים שנזהרו באותה מצווה לסייע לאדם לקיים את המצווה המסוימת שהצדיק נזהר בה. אם אתה רוצה לעשות מצווה שצדיק מסויים נזהר בה נשמת הצדיק באה לעזור לך לקיים את המצווה. או אם אתה רוצה ללמוד תורה של חכם מסויים נשמתו של החכם שכתב את התורה הזאת באה לעזור לך ללמוד את התורה שלו. הרב “מעבר יבוק” כתב שכאשר נפטר מרן רבי יוסף קארו באו לקבל את נשמתו הרמב”ם וכל הראשונים. מדוע ? מפני שמרן היה מפרש את דבריו של הרמב”ם וכתב גם חיבור על הרמב”ם, “כסף משנה”.
כל מי שעובד את השם מקבל סיוע מלמעלה בקיום המצוות. כמו המעשה הידוע מרבי שמואל דיאוזידא בעל “המדרש שמואל”. הוא היה צעיר לימים. חתן טרי. הוא נכנס לבית הכנסת והנה האר”י קם לקראתו. שאלו אותו תלמידיו, האם צריך לקום לכבוד מפני רבי שמואל, שהרי הוא צעיר ? ענה להם, לא לכבודו קמתי אלא לכבוד רבי פנחס בן יאיר ואברהם אבינו שנכנסו עימו. לא הבינו. מי שם שמואל עם פנחס בן יאיר. שאלו את רבי שמואל מה עשית היום ? התעטפתי בטלית ובאתי לבית הכנסת. לא אבל עשית איזה מעשה מיוחד ? לא שום מצווה מיוחדת. הם ידעו שהצדיקים מסתירים את מעשיהם הטובים אז שאלו אותו אולי היתה לך איזו תקרית ? אהה כן, בדרך היו איזה גנבים בצפת. עברתי בסימטה ושמעתי צעקות מאיזה בית. הגנבים מתוחכמים מה גונבים קודם כל את המכנסיים והמעיל של בעל הבית. כי שם המפתחות של הרכב והארנק. אז אל תשאיר את המפתחות והארנק במעיל. בעל הבית התחיל לצעוק כי גנבו לו את המעיל. שמע רבי שמואל דאוזידא פשט את מעילו ונתן לו את מעילו כדי שיוכל ללכת לבית הכנסת. הגודל של המעיל התאים לו. רבי שמואל חזר לביתו ולבש את מעיל השבת שלו. רבי פנחס בן יאיר הוא ניצוץ של אברהם אבינו איש חסד גדול. אז הוא ליווה אותו עד בית הכנסת.
רבי עמק המלך אומר בשם רבינו האר”י, שאי אפשר לעשות מצווה או להבין פסוק בלי סיוע מלמעלה. כמה תפילות צריך וכמה השתדלויות צריך כדי שהקב”ה יאיר את עינינו שנבין את התורה. אומר רבינו האר”י, שיגיד לפני לימוד התורה “ויהי נועם”, יאמר “גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך”, “מאויבי תחכמני מצוותיך כי לעולם היא לי”. כמה צריך האדם להכין את עצמו לפני לימוד התורה.
אם כן, יש מלאכים שנבראים ממעשיו הטובים של האדם ויש מלאכים שבאים לסייע את האדם לקיים את המצוות וללמוד תורה. אז לכן אמר רש”י “מלאכים ממש“.
אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.
יעקב שלח את המלאכים אליו אל עשיו.
אח”כ עשיו שואל את יעקב, וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי;
איזה מחנה ?
המדרש אומר, שעם עשיו היו הולכים בולדוגים. המלאכים של יעקב היו באים ושמים לעשיו ,”רסיות”, היו שואלים אותו, מי אתה ? היה אומר עשיו. היו מרביצים בו “אודרוב” עוד מכות. אני בנו של יצחק. היו עונים לו, בנו של יצחק וכזה רשע ? “אודרוב”. אני עשיו בן רבקה. עוד מכה. אני נכד של אברהם. עוד מכה. אני נכד של שרה. עוד מכה. תרח הוא פחד להגיד. אני אחיו של יעקב. אמרו לו אתה אחיו של יעקב ? טוב ! עזבו !עזבו ! אותו. לכן הוא אומר לעשיו, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי ?
מי שעובד את השם בורא מלאכים. ואת המלאכים האלה שלח יעקב אבינו לעשיו.
ו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ.
מילים אילו יעקב אומר לעשיו. מדוע יעקב פונה אליו במילים אילו ?
לפנות אליו בדברי תורה לא שייך. יעקב אבינו ידע את כל התורה ואת כל מה שעתיד להיכתב על התורה. היה תלמיד חכם שאין כמוהו בעולם. עשיו מעניין אותו עסקים, בנקים, השקעות, מניות. אז הוא אומר לו וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה. זה ביאור אחד.
ביאור שני: יעקב אומר לעשיו הפעם אני לא לבד, עכשיו יש לי את יוסף שהוא שטנו של עשיו, עליו נאמר, “בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו…”. יוסף עוד מעט יבוא תראו מה הוא יעשה להם. חמור זה יששכר. יששכר חמור גרם. נשמת רבי עקיבא באה מיששכר. זה הסוד של שכם בן חמור ודינה. 24000 גברים הרגו שמעון ולוי. שחטו את כל העיר ביום אחד. הם היו בני 12-13 כשעשו את המעשה. אנשי שכם היו נימולים. מה היה שיקול הדעת של שמעון ולוי ? “אם הם היו גויים והיו הורגים אותם כל העולם היה רועש, אז בואו נעשה אותם יהודים קודם ואחרי שהורגים יהודים אף אחד לא מדבר.” אלה עלו למעלה נימולים ואמרו לריבונו של עולם “אנחנו נימולנו”. אז הקב”ה הביא אותם בגלגול. שמעון הוציא את דינה משכם. היה קשה להוציא את דינה מיד הערלים. היא לא רצתה לצאת. כתוב “ויקחו את דינה”. קשה היא הפרישה מן הערל. ככה כתוב בגמרא. כמה צריך להיזהר ולשמור על הבנות שלנו שלא תיפולנה ביד הגויים. איזה צער זה לקב”ה, איזה צער זה לשכינה. גם אם יהודי נופל ביד גויה. איזה צער. היום לצערינו הרב זה מצוי בארץ. פעם ההתבוללות היתה בחו”ל. היום זה גם כאן. שמעון לקח את דינה והביא ממנה את שאול בן הכנענית. מי זה שאול ? על שם שהוא ,”שאול”, מדינה שנבעלה לכנעני. אח”כ הוא גרש אותה והיא התחתנה עם אויב. היא הביאה לאיוב 7 בנים ו 3 בנות. והיא ראתה את כל הצער שקרה לאיוב, כמה מכות קבל איוב ולא הפסיק הצער עד שגופו התמלא שחין. היא אמרה לו “ברך אלוקים ומות” בלשון שגיא נאור. אמר לה איוב, כאחת הנבלות תדברי, את הטוב נקבל מאת השם ואת הרע לא נקבל מאת השם ? איך יכולת להגיד משפט כזה ? את ביתו של יעקב. את נכדתו של יצחק. אותו ערל ששם בך טומאה. “כי נבלה נעשתה בישראל”. והוא אמר לה “כאחת הנבלות תדברי”. אחרי זה הקב”ה הכפיל לו הכל. ממון כפול. 14 בנים הביא איוב ממנה. איוב נולד מהול. איש תם וישר וירא אלוקים וסר מרע.
ה 24000 האלה משכם שבאו בשבט שמעון, הם הבנים של הערב רב, הם נשאו בנות של שבט שמעון. הם אמנם נימולו אבל לא לשם שמיים. ואלה הם שחטאו בבנות מואב. שוב עלו למעלה ואמרו יהודים אנחנו. הביא אותם הקב”ה בגלגול ב 24000 תלמידיו של רבי עקיבא.
רבי עקיבא נשמתו היתה מגולגלת בשכם בן חמור.
יש כלל ידוע שכתוב בזוהר הקדוש: שום גוי לא יכול לעמוד מול ישראל אם לא בלע בתוכו נשמה קדושה וגבוהה מאד. מבני בניו של סיסרא יצא רבי עקיבא. מסנחריב יצאו שמעיה ואבטליון. נירון קיסר בא להחריב את בית המקדש. ברח והתגייר. ומי נכדו ? רבי מאיר בעל הנס.
רבינו האר”י אומר על הפסוק ” הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם; אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם.” רחבת, ראשי תיבות, רבי חנינא בן תירדיון. הוא היה בתוך שכם ועל ידי שהרגו את שכם הוציאו את הנשמה הקדושה הזו מתוכם.
וַחֲמוֹר
באותו לילה שנולד יששכר יעקב היה אמור להיות עם רחל. יעקב היה עם לאה רק 7 לילות בימי חייו. כך אומרת הגמרא. היה עם בלהה וזלפה כשהוליד את דן, נפתלי, גד ואשר ושאר הלילות הוא היה עם רחל. לאה רצתה את הדודאים כי היא עמדה מלדת. רחל בקשה ממנה את הדודאים. ענתה לה לאה: וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי; וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ. טז וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא. יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶל-לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב, בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר.
מה עשתה לאה ?
אם יעקב יכנס כבר לאוהל של רחל, זה לא דרך ארץ להוציא אותו משם. ואם היא תחכה בחוץ זה עוד יותר לא דרך ארץ. היא התחבאה אחרי הוילון של האוהל. מה היה ? החמור של יעקב אבינו יש לו שכל יותר מלכמה שרים בממשלה שלנו. הוא ידע שלאה מחכה. הוא נתן “צעקה”. ואז ” וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ (הוא הולך והיא הולכת) וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא.” אותו לילה נולד יששכר. וזה נשמת רבי עקיבא. לכן אומר יעקב לעשיו “חמור”…
צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה
צאן זה עם ישראל.
עבד זה דוד המלך.
ושפחה זו אביגיל. היתה צדקת ונביאה.
זאת המשמעות של הפעם אני לא לבד. יש איתי סיעה שלימה של צדיקים.
ח וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ;
מדוע הוא פחד ?
פחד על כך ש 22 שנה לא היה עם אבא שלו.
המלבי”ם אומר, לא כך. הוא פחד מעשיו ואז “ויצר לו”, יעקב אמר לעצמו: “אני לא צריך לפחד, צריך להיות לי ביטחון בהשם יתברך”.
יונתן בן עוזיאל, פירש שהוא פחד מזה שלא קיים מצוות כיבוד אב ואם כראוי ועשיו כן כיבד.
הזוהר הקדוש אומר, לא זה ולא זה. “ וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ “, עלינו בדור האחרון. הוא ראה ברוח הקודש מה עתידים ישראל לסבול בדור האחרון מהגויים, מהגזירות, וכאב לו מאד. ועל זה הוא התפלל. ולכן “ וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת-כָּל-הַהֹלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו, בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ.”
נשמת יעקב באה במרדכי, עשיו בא בהמן. “הצילני נא מיד” ראשי תיבות המן.
“גם את השני”- גואל מרדכי.
“גם את השלישי”- זה גואל משיח שאנחנו מחכים לו כל רגע.
הגמרא אומרת: “זממו אל תפק”
מה זה “זממו אל תפק” ?
אמר יעקב אל תתן לעשיו לעשות מה שהוא רוצה.
מה זה ?
זו גרממיה של אדום (מסכת מגילה).
ספר הערוך, נכתב לפני 800 שנה, כתב זו גרמניה של היום.
ומגוג זה קנדיה.
מדי זה מקדוניה זה יוון.
כל אלה יצאו מעשיו.
ורווח תשימו בין עדר לעדר
שתהיה הפסקה בין צרה לחברתה. שאין ישראל יכולים לסבול צרות זו אחר זו. יעקב אבינו התפלל עלינו ועל כל הדורות כולם.
עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.
מה אכפת לנו כמה גמלים ? כמה עיזים ?
הגמרא אומרת שלעתיד לבוא יעקב יגיד לעשיו נתתי לך את כל זה. אבל הוא ירצה להחזיר בדיוק אותה כמות. על זה יגיד לו יעקב. לא ! 3600 שנה חלפו. תחשב גם את הרווחים ואז לא ישאר לעשיו כלום.
האור החיים הקדוש, רבינו חיים בן עטר, שמו על סבו. יש הרבה שמחליפים בין הסיפורים על רבינו חיים בן עטר לבין הסיפורים על סבו. למשל הסיפור עם האריות הוא על סבו ולו עליו. סבא שלו היה אורג שטיחים. הוא למד אצל סבו. בא המלך ובקש מסבו שטיחים. סבו היה לומד תורה שבועיים ועובד שבועיים. הוא ענה למלך, בעוד שבועיים. אמר לו המלך אבל אני צריך את זה השבוע. אני בחופש. אתה מסרב פקודה תורידו אותו לגוב האריות. הוא ישב שם ולמד והאריות הקשיבו ללימודו המאלף. בבוקר בא המלך וביקש ממנו מחילה. נעשה קידוש השם גדול. עם רבי חיים בן עטר, נכדו היה סיפור אחר. בדרך לארץ ישראל עברו במדבר סהרה והנה בא אריה מולם. כולם ברחו. הוא לא. ראה האריה את ברית קודש שלו ברח. זה כוחו של צדיק.
את הפירוש הבא הוא הביא בשם סבו.
עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.
יוצא בסוף 580-גימטריא שעיר. הסוד היה שיעקב רצה להכניע את עשיו.
כולם מסתיימים במם. 8 ממים. כולם היו בעלי מומים. יעקב נתן לעשיו את כל הדינים ויעקב נשאר רק עם החסד.
וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
בגמרה יש מחלוקת. רבי שמואל בר נחמני ורבי שמעון אחא. רבי שמואל בר נחמני אמר “נראה לו כגוי” ורבי שמעון אחא אמר לא גוי אלא “תלמיד חכם”.
אנחנו יודעים שזה היה השטן. איך יודעים ? יעקב גימטריא 182. ישראל גימטריא 541. ההפרש בין יעקב לישראל הוא 359. גימטריא שטן. יעקב הכניע את השטן קבל את השם ישראל.
הכתב סופר כותב, “ויאבק” מלשון אבק. הוא ניסה לזרוק אותו לרצפה ולא הצליח. יעקב אבינו היה גיבור. המדרש אומר, 30 רועים היו מרימים את האבן והוא הזיז אותה באצבע. בא המלאך מנסה להשפיל אותו לארץ. לא מצליח. הכתב סופר אומר שהוא ניסה להשפיל את יעקב. מכאן תדע שבכל הדורות מה הם מנסים לעשות לנו ? להשפיל אותנו.
הרמב”ן אומר שהאלף של ויאבק מתחלפת עם חית. במקום “ויאבק” זה “ויחבק”. ואז מה קורה ? מייד ” וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב..”. תזהר כאשר רשע מחבק.
וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ.
למה עשיו בכה ?
הוא בא לנשוך את יעקב וצווארו של יעקב הפך לשיש ושיניו נשברו. שיני רשעים שברת. אז הוא בכה על השיניים שלו.
ַיִּשָּׁקֵהוּ- יש נקודה על כל אות.
זה אומר שאת המילה הזו צריך לדרוש. במקום וישקהו וישכהו.
אמר רבי יוסף מבריסק בדרך צחות. עשיו בכה שצריך לנשק יהודי ועוד תלמיד חכם.
יעקב בכה מכיוון שחשב “מי יודע כמה זה יעלה עכשיו” ?
מה עם המחלוקת שבין רבי שמואל בר נחמני לבין רבי שמעון אחא ?
רבי שמואל בר נחמני אמר “נראה לו כגוי” ורבי שמעון אחא אמר לא גוי אלא “תלמיד חכם”.
החתם סופר, מביא ביאור מדהים למחלוקת זו. הוא אומר שהיה ביניהם ויכוח על איזה עוון יעקב נענש. יש אומרים על זה שנשא שתי אחיות. איך נשא שתי אחיות ? ההסבר הוא שבחוץ לארץ עוד לא קיימו את התורה. עדיין לא קבלו את התורה מהר סיני. חוץ מזה, לבן רימה את יעקב. מה יעשה יגרש את לאה ? הרי רחל היא האישה העיקרית שלו. היא עקרת הבית. כשהגיע לארץ ישראל נפטרה רחל אימנו. זה אחד הטעמים שהיא נפטרה בכניסה לארץ ישראל.
יש עוד טעם בגמרא, שיעקב נקרא “בן נח”. בני נח, הגויים, לא מצווים על איסור לשאת שתי אחיות. אז על מה הם מצווים ? על אשת איש. אישה שמיוחדת לאיש אסור לו לקחת אותה. אם הוא לוקח אותה חייב מיתה. יעקב אבינו טען ,”אני בן נח”. לכן נדמה לו כגוי.
ורבי שמעון אחא אמר “נדמה לו כתלמיד חכם”. תלמיד חכם פטור ממצוות כיבוד אב ואם. רבי יוסף קארו מביא את הרמב”ם שתלמיד חכם פטור ממצוות כיבוד אב ואם. מובא בגמרא, על רבי זירא, אביו נפטר ואימו החלה לשגע אותו. כל יום רוצה שיקנה לה דברים. הוא היה ראש ישיבה והיה לו כסף. תקנה לי שמלה כזו. תקנה לי נעליים כאלה. כל יום הולכת לקניון ומבקשת את העיצוב המסויים. כך יום אחר יום מבקשת ממנו דברים. יום אחד באה אליו תביא לי חתן. מאיפה יביא לה חתן ? אמא שלו בת 89. אני רוצה חתן יפה וצעיר כמוך. מאיפה יביא לה ? הלך לרבי יהודה ורבי יהודה אמר לו תברח לארץ ישראל. ומי יפרנס אותה ? תמנה אפוטרופוס והוא יפרנס אותה. תלמיד חכם פטור מכיבוד אב ואם. היא מוציאה אותך מהלימוד. גם כאן יעקב טען אני תלמיד חכם אני פטור.
ותקע כף ירך יעקב
אמר רבי יצחק אברבאנל, זכותו תגן עלינו. הוא יצא לגלות, בגלל עם ישראל. ימח שמם מה עשו הספרדים הארורים. הם הרגו 20000 יהודים ו 300000 יצאו לגלות. הם בנו כנסייה משלדים של יהודים שהם רצחו. וחלק נטמעו. פגשתי כומר שששמו הוא דלרוזה. דלרוזה זה יהודי. שם השם מסתתר בסופי האותיות של השם דילהרוזה. רבי חיים דה לרוזה, קבור בהר הזיתים, חברו של הרש”ש היה, נפטר בו’ בתמוז. הכומר הזה התגייר וחזר ללמוד תורה בסתר. רבי יצחק אברבנל הוא היה היועץ הגדול של המלך. לפני 523 שנים ביום תשעה באב אמר לו המלך אתה תשאר פה. הוא ענה למלך איפה שהאומה שלי הולכת אני הולך איתם. ויצא לגלות. הוא כותב “ותקע” זה הנדודים של עם ישראל. מאז היהודים נודדים. כל הזמן נודדים בעולם.
וישקהו
האם נישק ?
רבי שמעון בר יוחאי אומר, “הלכה עשיו שונא ליעקב”. הוא קבע את ההלכה הזו. הרמב”ם פסק שאסור להתייחד עם גוי. אתה אף פעם לא יודע מתי הוא יוצא את הסכין. אתה יכול להיות באחווה ורעות ואתה לא יודע מאיפה הוא יבוא עליך. רבי שמעון בר יוחאי אומר שבאותו רגע נכנסה בו אהבה שהוא אחיו. רק לרגע אחד (הרגע שנישק) עשיו אהב את יעקב ובכה. היו יחד בבטן.
עשיו מטבעו הוא רשע. מה זה הלכה שונא ליעקב ? לשנוא את יעקב זו מצוה אצל עשיו. להרוג יהודים זה מצווה אצלם.
וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.
מי לך ? אומר עשיו ליעקב, העולם הזה לא שלך. העולם הבא שלך. אז מה זה תיישים וגמלים ?
כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹקִים–וַתִּרְצֵנִי. יא קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח.
אסור להסתכל בפני אדם רשע.
על יצחק כתוב, “ותכהנה עיניו מראות”, מפני שהיה מסתכל בפניו של עשיו שהיה משמש אותו.
אסור להסתכל גם על התמונות של הרשעים. זה מזיק. אתה רואה רכב נוסע בשבת על תסתכל בפני הנהג. בשעה שהוא נוהג ומחלל שבת ואתה רואה את פניו זה יכול להזיק לך.
כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹקִים
עשיו מרוצה שהוא משווה אותו ל”פני אלוקים”.
ומה עם דינה ?
הזוהר הקדוש כותב שהיא היתה גלגולה של אמתלי. אמתלי זאת אמא של אברהם. אספר לכם סיפור שסיפר לי אבי, כפרס על זה ששמעתי שיעור של שעתיים מאוחר בלילה. היה פרסי יהודי שחי בבגדד. עבד שם. לימים אמרו לו שאמא שלו נפטרה בפרס. אז הוא נסע לפרס. הגיע ליום השלושים. היתה הדרשה על אברהם אבינו. כעת הוא צריך לחזור לבגדד. בדרך הוא שומע צופר. המלך הגיע. היהודי פרסי השתחווה וסלם עליקום וכו…..המלך היה מבסוט. תעצור אמר לעגלון. מי אתה ? אמר לו אני יהודי. ומה אתה ? אנחנו היהודים יש לנו ברכה כשרואים מלך. המלך היה מבסוט. תגיד לי אתה יהודי למדת תורה ? אשאל אותך שאלה ואם תדע 10 מטבעות זהב תקבל. נכון סבא שלנו היה אברהם. אמא שלו איך קראו לה ? וזה בדיוק מה שהוא שמע בדרשה על אמא שלו בשלושים. ענה למלך: אמא שלה קראו לה אמתלאי. המלך הוציא 10 מטבעות זהב ונתן לו. ההוא ראה את הכסף קבל תיאבון. שאל היהודי את המלך, אבל סבתא של אברהם מה קראו לה ? לא יודע. תתן לי עוד 10 מטבעות. אמר היהודי קרנבו. נתן לו עוד 10 מטבעות. אתה שאלת אותי שאלה על לפני 3000 שנה אני אשאל אותך שאלה על לפני חודש, כעת שאל היהודי, ואמא שלי איך קוראים לה ? קח 10 מטבעות ולך מכאן. לא רוצה לראות אותך יותר. עד כאן המעשה מפי רבינו יוסף חיים, זכותו תגן עלינו ועליכם.
הזוהר הקדוש אומר שכל פעם שאברהם היה צריך לבוא לעולם השטן היה בא ועושה איזה תקלה. מה עשה הקב”ה, אמתלאי לא היתה טהורה והשטן לא האמין שממעשה כזה יוולד אברהם. ולזה רמז איוב בספרו “מי יתן טהור מטמא ? לא אחד.” מי נתן את אברהם אבינו מאמתלאי שהיתה נידה ? הקב”ה שעשה כן. אז איך צריך לתקן זאת ? אברהם בכבשן האש נצטרף ויצא ממנו כל הזוהמה ואח”כ 10 נסיונות. כך אומר הזוהר. אח”כ אמתלאי באה בגלגול של דינה. וקרה לה מה שקרה לה. וילדה בת וקראה לה אסנת. למה אסנת שמה ? מכיוון שזרקו אותה בסנה. זרקו אותה בעץ צבר כדי שתמות. יעקב אבינו הציל אותה מהסנה, שם עליה קמיע וכתב עליו, זאת צאצאית של אברהם יצחק ויעקב. ירדה למצרים. גדלה בבית פוטיפר. כל הבנות היו זורקות צמידים ותכשיטים על יוסף כדי שיקח אותן לאישה. מהשמיים אסנת הוציאה את הקמיע עם שרשרת של כסף טהור. יוסף ראה שהכתב זה הכתב של אביו. וואי. תביאו מהר את הנערה הזאת. הלך לפרעה וביקש אותה. הביאה לו את מנשה ואפרים. ואנו מברכים בשבת “ישימך השם כאפרים וכמנשה”, שיצאו מדינה ואסנת. שהיו צדיקות. למה קראו למה אסנת ? ראשי תיבות: “אמתלאי סיגי (זוהמה) נידתה תקנה”.
ותלד רחל ותקש בלידתה…גם זה לך בן
לידת הבן יותר קלה מלידת הבת. תינוק חלש הלידה שלו קשה יותר. המיילדת לא הבינה שהנשמה של רחל צריכה לצאת.
וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו, הוּא אֱדוֹם. ב עֵשָׂו לָקַח אֶת-נָשָׁיו, מִבְּנוֹת כְּנָעַן: אֶת-עָדָה, בַּת-אֵילוֹן הַחִתִּי, וְאֶת-אָהֳלִיבָמָה בַּת-עֲנָה, בַּת-צִבְעוֹן הַחִוִּי. ג וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל, אֲחוֹת נְבָיוֹת.
עדה ? אוהבלימה ? בשמת ?
אתה לוקח אישה אתה צריך לקנות לה תכשיטים. אח”כ אתה צריך לקנות בית. אחרי זה בשמים.
לנו יש את הקב”ה.
לעילוי נשמת אהובינו
אפרים שמעון אריאל
בן עוזיהו מרדכי וסיגל
שיחיו חיים ארוכים וטובים
ה’ יברך אתכם בחיים טובים ומאושרים. יבטל מעליכם כל גזירות רכות ויגזור עליכם גזירות טובות. הקב”ה ישלח לנו משיח צדקנו במהרה ויגאל אותנו.
השיעור יהיה לעילוי נשמת רבי יצחק כרמלי שלימד פה תורה בבית הכנסת והיום זה יום פטירתו.
