פרשת פנחס
וַיְדַבֵּר השם, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם–תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית–זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. טו וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא. {פ}
טז וַיְדַבֵּר השם, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יז צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. יח כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר.
רש”י אומר, למה אומר את שם אביו ושם סבו ? לפי שהיו השבטים מבזים אותו. והיו אומרים, ראיתם בן פוטי זה שפיטם עגלים לעבודת אלילים הרג נשיא שבט מישראל ? לפיכך בא הכתוב ויחסו אחרי אהרון. סבא שלו מצד האמא הוא יתרו. יתרו בהתחלה היה כהן מדין. היה מאמין בעבודה זרה. אחר כך התגייר וחזר בתשובה, זכה שבני בניו היו יושבים בלשכת הגזית. מאיפה באה הרציחה ? יש לה איזה שהוא מקור. מהו המקור ? מצד הסבא שמצד האמא. אהרון הרי אוהב שלום ורודף שלום.
מה פירוש בא הכתוב וייחסו ?
כולם יודעים שאלעזר זה בנו של אהרון. אלא, הזוהר אומר שהתורה מרמזת כאן משהו. בניו הראשונים של אהרון, נדב ואביהו, והם, לא עלינו מתו בהקריבם אש זרה לפני ה’, ובנים לא היו להם. מתו בגיל 13 שנה. ואיך נענשו ? הרי
בית דין של מעלה לא עונשין לפני גיל 20. נדב ואביהו היו חכמים ונבונים. מושלמים בדיעה כמו אדם בגיל 60. כל הטעם שלא מענישים לפני גיל 20, שעדיין השכל שלו לא התיישב במוחו כמו שצריך. אבל כשהוא מבוגר, זה אחרת. בגיל 18 לחופה, ובגיל 20 שני ילדים יש לו. אז הוא כבר נעשה רציני ודעתו מיושבת עליו. ידוע שפנחס בן אלעזר, כשבא להציל, פרחה נשמתו מרב פחד. מרב הבהלה שהיתה. שבט שמעון יכולים לבלוע כל אחד. כי באפם הרגו איש…באותה שעה נכנסו נשמות נדב ואביהו בפנחס. איך זה ? כמו שראינו בהרבה מקומות. ראינו בזוהר, שזכו צדיקים שבאו בהם אנשי מעשה. דודו של רבינו האר”י, רבי שלמה לוריא, היה איש קדוש נורא. הוא היה מחזיק במוסר בלי הפסקה, עד שששכר לו יהודי זקן שהיה מתפלל איתו בבית הכנסת, וכל בוקר אחרי התפילה היה עומד ליד הדוכן וכופף קומתו, והזקן עומד וקורא לו מוסר שעה שעתיים בקול בכי. והוא היה מוריד דמעות. פעם אחת הרש”ל נשאר ער כל הלילה, כי היה עסוק בסוגיה עמוקה. הגיע מעט מאוחר לבית הכנסת, יחסית להיותו מקפיד להיות מעשרה ראשונים. נכנס לבית הכנסת והתפלל. אמר בליבו, בוודאי אקבל היום מוסר גדול בגלל האיחור לבית הכנסת. והזקן הוכיחו פחות מבכל יום. שאל את הזקן, אין עוד ? ענה לו הזקן, לא. סיימתי. למה אתה לא מוכיח אותי ? מעלת בתפקידך, אומר לו הרש”ל. עכשיו אני מוכיח אותך. לא מגיע לך כסף עבור זה. ענה לו הזקן, איך אני אוכיח אותך ? כשנכנסת לבית הכנסת ראיתי שנכנס איתך רבינו תם מעולם האמת. רבינו תם נפטר 400 שנה לפני הרש”ל. ומהיום, נפטר לפני 800 שנה. הוא ליווה אותך עד למקום שישבת. נכון. אני הייתי בבית עסוק בסוגיה על החולקים על רבינו תם. ואני חיפשתי את אלה שמסכימים עם רבינו תם, וכתבתי כל זאת בספר. אחרתי בגלל זה. אז רבינו תם זכר לי טובה, ולכן, זכיתי לכל החידושים האלה. אני חשבתי שאני גילית את החידושים האלה ובעצם רבינו תם גילה לי אותם. זה מעשה אחד מיני אלף, שכשאדם טורח לקיים מצווה במסירות נפש, אז תרד נשמה מעולם האמת ותסייע בידו. גם כאן, פנחס בן אלעזר זכה שירדו נשמות נדב ואביהו שהם דודים שלו, ונכנסו בו. לכן, פנחס הוא אליהו. בספר מלאכים, מה אומר אלישע לאליהו? ויהי נא פי שניים מרוחך אלי. “נא”-נדב ואביהו. פי שניים-שתי נשמות.
באליהו 4 נשמות. נשמת פנחס, נדב, אביהו ואליהו עצמו.
רש”י אומר, בדין הוא שיטול שכרו.
בוודאי שיטול. למה בדין הוא ?
הרי הוא נאמן בעל מלאכתך שישלם שכרך. אין הקב”ה מקפח שכר כל בריה. כל מי שעושה מעשה טוב מקבל שכר. הגמרא, אומרת דבר נורא. לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה. שמא אין עושים לו נס. לא יגיד ה’ יציל אותי. ואם עושים לו נס מנכים מזכויותיו. זה הסיבה שהחולה משנה את שמו. כשחלה, ועכשיו חי, אז ניכו לו את כל הזכויות שהיו לו. כעת שיש לו שם חדש יתחיל לעשות מצוות מחדש. פנחס הסתכן לא בשביל עצמו. אם אדם עומד במקום סכנה בשביל עצמו אז מנכים לו משכרו. אבל פנחס עשה זאת בשביל ישראל. אם לא היה עושה את המעשה היה השטן ממשיך להרוג. ותעצר המגיפה. לכן, בדין הוא שישלם שכרו. מגיע לו שישלם לו ה’ שכר.
ידוע ששכר מצוות באי עלמא ליכא.
צריך לסתום את פיותיהם של הכופרים. לפעמים רואים חלילה איזה אסון שקורה לשומר מצוות, או חלילה ילד מישראל שקורה לו איזה אסון. אוי לו למי שמדבר כלפי שמיים, כי אנחנו לא יודעים את חשבונותיו של הקב”ה. אין שכר ועונש בעולם הזה. כך הגמרא בקידושין אומרת, וכך נפסק להלכה. הגמרא אומרת, שאנחנו שכירי יום ושכירות איננה משתלמת אלא בסוף. הפועל לא יכול לבוא באמצע היום לבעל הבית ולאמר לו עבדתי 4 שעות תשלם לי. אני שכרתי אותך עד הערב. שכר שכיר ניתן מתי ? ביומו תתן שכרו.
לא עליכם, ביום פטירת האדם, הוא מקבל את שכרו. קודם נפרעים ממנו מהמעשים הרעים שעשה ואחרי כן שולחים אותו לגן עדן לקבל שכרו. ותשחק ליום אחרון. פה באמצע החיים אין שכר ואין עונש. אין שכר על המצוות פה.
אז למה לפנחס כן יש שכר ? מכיוון שהוא מסר עצמו למוות ועכשיו הוא חי מחדש. אז כעת מגיע לו על מה שהוא עשה עד היום. פנחס זה אליהו הנביא. אנחנו מזכירים אותו במוצאי שבת. אנחנו מחכים לו.
הגמרא בקידושין דף מ’ מדברת על כך שצריך להיזהר מיצר הרע. רב כהנא עליו השלום, היה לומד בבית המדרש ולפרנסתו היה קולע סלי נצרים יחד עם אשתו. היה הולך ומוכר זאת בשווקים. הוא היה יפה תואר. ימח שמה, איזה גויה חמדה את יופיו ורמתה אותו. היא אמרה לו בוא לחצר שלי אני צריכה כמה מיני סלים. והוא נכנס והיא נעלה את הדלת עליו. ותבעה אותו לדבר עבירה. אמר לה: אני רוצה להתרחץ. הראתה לו איפה החדרים. במקום לעצור בקומה שתיים, עלה והמשיך הגיע לגג. בגובה של 9 קומות. קפץ משם. העיקר להינצל מעבירה גדולה. יצא אליהו וחבק אותו בזרועותיו והציל אותו. אמר לו אליהו: הייתי במרחק של 1200 ק”מ והגעתי ישירות להציל אותך. אמר רב כהנא לאליהו, העניות הביאה אותי לידי זה, אתה רואה מה אני מוכר. אליהו ממונה על חשבונות האוצרות של גן עדן. הוציא מכיסו שקית של דינרי זהב ונתן לו. אשרי מי שרואה פניו בחלום. אשרי מי שאמר לו שלום. מדרגה אחת זה לראות את אליהו בחלום, מדרגה גבוהה יותר, אומר מרן, אם ראית את אליהו ואתה אמרת לו שלום. מדרגה גבוהה יותר, זה, שאתה אמרת לו והוא החזיר לך שלום. הלוואי ונראה פניו בחלום. רק שתראה את אליהו הנביא האמיתי. רב כהנא היה חכם. לא ספר כמה דינרי זהב יש, כדי שלא תשלוט בזה עין הרע. וכל פעם שהיה צריך היה משתמש. לא שכר צימר ולא היה נוסע לחוץ לארץ.
מקשים המפרשים, שיש במסכת בבא מציעא קי”ד, שם הגמרא מספרת, שרבא בר אבו, יום אחד פגש את אליהו הנביא בבית הקברות. שם התחילו להתדיין על בעל חוב. מה דינו ? רבא שואל את אליהו, מה לכהן בבית הקברות ? הרי אליהו הוא כהן. אמר לו: מה אתה לא יודע מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי ? אמר לו: לא. אז אני אגיד לך. אמר רבי שמעון בר יוחאי. אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. זה בית קברות של נוכרים. פוטין, אובמה, אחמיניג’אד. זה כמו בית קברות לכלבים. יש בתל אביב, לא עליכם, בית קברות לכלבים. בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם. לכן, אני נכנס לבית קברות של גויים. אליהו שואל את רבא, ואיך לא למדת את ההלכות האלה ? זה סדר טהרות. בארבעה אני בקושי מסתדר, אז אתה רוצה שבשישה אסתדר ? מה פירוש ? יש לנו 6 סדרי משנה. רבא אומר, אני למדתי בקושי ארבעה. למה ? רש”י אומר, זה היה בבבל, אז “זרעים” זה הכל דינים התלויים בארץ, נשאר לו, נשים, מועד, נזיקין וקדשים. מה נשאר ? טהרות. בבל היא ארץ טמאה, אווירה טמא. לכן, למדתי בקושי ארבעה. אז למה אתה לא לומד ? קושי הפרנסה. מיסים. עם שמות של שדים. ואני לא רגוע. אמר לו: בוא. אני אקח אותך איתי לגן עדן. הכניס אותו לגן עדן, אתה רואה פה ? כל החלקה הזו שלך. כתוב פה רבא בר אבו. מלא עצים, זהב, יהלומים, עצים. אבל אל תיקח מהעצים. תיקח את עלי השלכת שברצפה. במה יאסוף ? מה יש שם שקיות ? אחד קונה בסופר קופסא של תותים ולוקח 10 שקיות של סופר. פשט רבא בר אבו את הגלימה שלו אסף את עלי השלכת. בא לצאת שומע קול צועק: מי הוא זה שבא לקחת את עולמו בחייו ? אויי. הוא לא לקח פירות. לא לקח עלים מהעץ. ניער את הכל לבש את הגלימה ויצא. כמו שנכנס כך יצא. יצא החוצא, אבל איפה שהוא הולך יש ריח מאלף. מברכים על זה ? לא מברכים על זה ? בסוף דבר הגיע הביתה, לקח את הגלימה שלו ושם אותה עם מים באמבטיה. הוציא משם בושם יקר מאד. מכר את הבושם בכסף רב. לא רצה להנות מהכסף. היו לו חתנים תלמידי חכמים חלק את זה ביניהם. אז אמר המהרש”א, תראה, מהפירות לא השתמש, מהעלים לא השתמש בשלכת לא השתמש. במים שקלטו את הריח מהגלימה לא השתמש אלא נתן לתלמידי חכמים. אז שואלים המפרשים, למה שאליהו לא יתן לו שקית של דינרי זהב, ולא יצטרך ללכת לגן עדן, ולהתבייש שם, וצעקו עליו ?
רב כהנא מסר נפשו למיתה, אז זה כמו מת. מגיע לו שכר. הרי שכר בחיים פה אין. אבל, מי שמוסר את עצמו למוות מגיע לו פה שכר. רב כהנא היה ניצוץ של פנחס בן אלעזר. הגויה היתה גלגולה של כוזבי בת צור. היא באה להגיד לו הרגת אותי בגלגול שעבר עכשיו אבוא להחטיא אותך.
והיתה לו ולזרעו אחריו
מי זה זרעו אחריו ?
רב כהנא.
רב כהנא היה כהן, לכן קראו לו כהנא. היתה לוקח מתנות כהונא בשביל אשתו.
נער הייתי, זה פנחס בן אלעזר.
וגם זקנתי, זה אליהו הנביא. את אליהו הנביא אף פעם לא ראית כבחור צעיר.
ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, זה רב כהנא.
הרמב”ם הקשה, כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו. חלילה, כהן שדרס מישהו, אפילו שעשה תשובה, לא יכול לשאת כפיים. הרמ”א פסק שאם עשה תשובה, יכול לשאת כפיים. לכן, האשכנזים הולכים לפי זה. האשכנזים סומכים על זה. אם הוא הרג בשוגג, ועשה תשובה, ושלם למשפחה על עוגמת נפש. אפילו שהוא לא אשם וזה אונס גמור. באה תקלה על ידו. למה צריך כפרה ? רש”י אומר, שהמצוות שהוא עשה לא הגנו עליו. אותו דבר ההלכה, שמי שנפלו תפילין מידו, צריך לצום אותו היום. כל אחד יש לו מצוות. המצוות צריכות להגן עליו שלא יפלו לו התפילין. אם נפלו לו התפילין, אומר רש”י, סימן המצוות שיש לו לא היו מספיקות וכעת צריך לצום. תראה איזה מחשבה זאת. גם כאן, כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו. ואילו לדעת מרן, לא מועיל. חוץ ממצב בו הרג בן נח, אין בעיה. בפרט בשעת מלחמה. מצווה. הכה תכה. תבלע עם מלח ובלי מלח. גז פלפל. הטוב שבנחשים רצוץ את גולגולתו. אבל כאן, הוא הרג יהודי. וזה היה בכוונה. והוא כהן. אז התחילו לערער עליו. באו והיו צועקים, הייי, פסול לשאת כפיו. חלילה. מי שהרג מישהו אסור לו להיות שליח ציבור. אפילו ביום יורצייט.
ויבוא פנחס ויפלל
אז איך עמד והתפלל והתקבלה תפילתו ?
אלא לשם שמיים עשה כן.
הוא ראה איך השטן טס באוויר. הזוהר הקדוש כותב, שמה שהיה בעץ הדעת היה פה. מה היה בעץ הדעת ?
ותרא האישה ותקח מפריו ותאכל, ותתן לאישה עימה ויאכל
תראה כמה ו’ ת’ יש פה ?
את אותיות מוות לא תמצא עד שאמר לאדם שימות.
אבל הנחש רצה להביא מוות לעולם. מה עשה ?
הלך לאישה….היא ראתה את העץ “ותרא”, הנה ו’ ת’, פעם אחת. ותקח, ו’ת’, שני. ותאכל, ו’ת’, שלישי. ותתן גם לאישה, פעם רביעית. סגרה עליו מארבע רוחות השמיים. ואז גרמה מוות. מפריו, מ’. עכשיו בא פנחס בן אלעזר וראה את המ’ו’ת’ פורחות באוויר. הוא טס באוויר והוא נכנס והרג את כוזבי בת צור ואת זמרי בן סלוא ועצר את המגיפה. כך מסר את עצמו למיתה. הוא עשה שיהיה חיים, לכן זכה למה שזכה.
דוד המלך פחד גם מהדבר הזה. אמנם דוד לא כהן אבל אם הוא ירצה להיות שליח ציבור הוא לא יוכל להיות. וכן לעתיד לבוא, יבוא המשיח, ואז יש סעודה גדולה. הרי יש מתים שלא אכלו 4000 שנה, אז רעבים. אוכלים לוויתן. אוכלים שור הבר ושותים יין המשומר מששת ימי בראשית. וזוכים לרוח הקודש. מקבלים חכמה עצומה ואת כל התורה אנחנו יודעים. ומי מברך ? דוד המלך. אני אברך ולי נאה לברך. שמא יבוא מישהו ויטען מי שהרג אנשים לא יכול לברך. צעק דוד אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי. אני התכוונתי לשם שמיים. רגלי עמדה במישור. כשראיתי מה שהיה עם פנחס. “במקהלים אברך ה'”. מה זה מקהלים ? זה קהל גדול או כל ישראל. אתה יודע כמה נשמות יש לישראל ? 7 מיליארד, שמונה מאות מליון נשמות. כך אומר, האר”י, שעשה את החשבון בשער הגלגולים. 72 ליטרים היתה כמות היין בכוס לברכה. כוס ישועות אשא ובשם ה’ אקרא. אשרי מי שיראה את דוד המלך ויחד נשמח בבית המקדש.
אם ראית כלבים מיילים בעיר תדע שמלאך המוות נמצא שם. אם כלבים צוחקים אליהו בא לעיר. הנוגד של מלאך המוות זה אליהו הנביא.
6 ניסים נעשו לפנחס:
א. כוזבי בת צור, היתה למטה והוא היה למעלה. אז כשדקר הפך אותם. בא המלאך והפך אותם. איך שהם היו לפני כן. זה נס.
ב. איך הרומח לא נשבר ? זה נס.
ג. לא טפטף דם עליו. אם היה מטפטף עליו דם היה נטמא. והיא נידה היתה, ימח שמה וזכרה.
ד. ואם היו מתים, אז היתה נטמא.
ה. ורץ 12 קילומטר בכל מחנה ישראל.
ו. והוא חבט אותם לפני משה ואהרן ואמר, על אלה ימותו 24000 מישראל ? איך יכול להיות. לא יבוא ולא יהיה.
לכן זכה, אתן לו את בריתי שלום.
יש ביאור נפלא מאד. קשור לחודש הזה. תמוז. מצפים שיהפוך אותו הקב”ה לששון ולשמחה. את ספר היצירה כתב אברהם אבינו ע”פ המסורת. שם אמר שהקב”ה ברא את עולמו בכ”ב אותיות התורה. הסתכל באורייתא וברא עלמא. לקח א’ ו’ ר’ עשה אור, וכן על זה הדרך. לקח את א’ מ’ ש’. באלף ברא אוויר. במ’ ברא מים. בש’ ברא אש. כשעשיו ויעקב נולדו חלקו ביניהם את החודשים. עשיו לקח את תמוז ואב. לכן, החודשים האלה צריכים שמירה. יעקב חטף את אלול מידו של עשיו. אם נכשיר את מעשינו בימים האלה נהפוך אותם לטובה. צריך בחודשים האלה להוסיף יותר תורה. כך כותב רבינו חיים בן עטר, עליו השלום. זכותו תעמוד לנו. הוא בסוף ימיו זכה לחיות בירושלים, ונקבר בה. כל צדיק שקבור בעיר מגן על עירו. תלך לקברים בעיר שלך. הצדיק שבעיר שלך אומר לך אתה הולך לעיר אחרת לצדיק אחר. למה אלי אתה לא בא.
כל שם בהמשך הפרשה, ראובן הראובני. מה התוספת ? ה’ ו י’ בסוף.
מי זה הה’ ומי זה הי’.
הה’ זה האישה והי’ זה האיש. איש ואישה שזכו, שכינה שורה ביניהם. כך אומרת הגמרא. למה שם ה’ וי’ ? להראות שלא נדבקו באומות העולם. כמה בנות משלנו הולכות עם בחורים ערבים. כמה צריך לבכות על זה. ואתה לא יכול לדבר. אם תדבר יגידו שאתה גזען. מי מינה את בית המשפט ? הם מחליטים מה מותר ומה אסור לאמר. זו דמוקרטיה. זו דיקטטורה נוראית. גנבו מאיתנו את התורה ועוד אומרים לנו מה אתה צועק ? ראית דבר כזה? אלו מסיתים ומדיחים! מקלקלים את הבנים. איזה סרטים נוראים מראים להם. כל החיים אנחנו צריכים לבקש שזרע זרעינו לא יתקלקלו. ויש כאלה שהם דתילונים שאומרים די תפסיק להיות כזה קיצוני. תזרום. אתה יודע מה קורה באירופה ואמריקה ? כמה התבוללות. הנשים צריכות לשמור את עצמן.
רבי חיים מצאנז כותב, ר’ חיים בן עטר נפטר בגיל 47. הגויים רדפו אותו. חמיו של ר’ חיים בן עטר מת בלי בנים. הוא נשא את ביתו. הוא קבל את ביתו ועשה אותו ישיבה. באו הגויים ואמרו לו אתה לא יורש. עלה לארץ יראל. היתה פה מגיפת חולירע. אז לא היה יכול להיכנס לירושלים שנתיים. שנתיים היה בגליל. שנה בסך הכל היה בירושלים. הבית שלו נמצא העיר העתיקה עד היום. הרב חיד”א למד אצלו שנה. תשמעו מה רב חיד”א מספר. אני ראיתי את ר’ חיים בן עטר, כל ליל שבת, שהיה לוקח סידור כדי להגיד ויכולו השמיים והארץ, שכן הגמרא אומרת, שזה מעיד שהקב”ה ברא שמיים וארץ, ולכן צריך לעמוד בקידוש וצריך להרהר תשובה. היה לומד את כל הלכות עדות כל יום שישי שאולי חס ושלום הוא עבר איזה משהו שעבר שם. אם למשל אכל בחוץ הרי זה דומה לכלב ופסול לעדות, ואם למשל הוא ממונה על קופת הציבור ומישהו נתן קצת יותר כי הוא חבר שלו נעשה פסול לעדות. ואם קנס משהו ולשני מחל לו פסול לעדות. לפני שהיה עושה קידוש היה מהרהר תשובה עד שידו היתה רועדת והיין היה כמעט נשפך. כל ליל שבת. זהו רבינו חיים בן עטר, פלא פלאים. כל כך קדוש.
דע שיש פירושים שהוא כתב ברוח הקודש. “ליל כ”ט אייר גילו לי בחלום הפירוש הזה וכתבתיו.”
במרוקו היה חכם אחד שהתיר לאכול את הארבה. ר’ חיים בן עטר אמר לו לא אוכלים. התלמיד חכם לא שמע בקולו והודיע ברבים שזה מותר. הגיע לבית הכנסת בוכה. מה עשו לו בחלום ? הראו לו איך כל הבית מלא שקצים ורמסים. מהר התעוררתי הבנתי שטעיתי. ונעשה נס אח”כ. שעד אותו יום היה בא ארבה פעם בשלוש שנים. מאז המקרה הפסיק להגיע הארבה למרוקו. בשמיים הסכימו איתו. הרב חיד”א כותב שלראות אות רבינו חיים בן עטר זה דבר מבהיל מאד.
יש כאלה שמקפידים ללמוד כל יום שישי את הפירוש שלו על התורה. יש מישהו מבית וגן שפתח ישיבה שבה הוא משלם לתלמידי חכמים שילמדו כל יום שישי את הפירוש של האור החיים הקדוש על התורה. הסוד של הדבר הוא, שהאור החיים הקדוש כתב את כל הפירוש שלו על התורה ביום שישי. ביום שישי אחרי התפילה, אחרי שהיה קורא שניים מקרא ואחד תרגום, היה יושב וכותב את הפירוש שלו על התורה. למה ? כי יום שישי הוא יום מיוחד. הוא יום שיש בו את הארת השבת. ביום רביעי מגיעה הנפש של השבת. ביום חמישי באה הרוח. ליל השישי מתחילה להיכנס הנשמה. היה מחכה שתיכנס בו הנשמה וכותב את פירושו על התורה. כל ליל שבת, כל הלילה היה יושב ולומד זוהר. כל חייו. בפרשת כי תבוא, הוא כותב, אני פוחד אפילו לאמר את זה אבל זה דברו:
“ולקח הכהן הטנא מידיך”.
טנא, ראשי תיבות, טעמים, נקודות, אותיות.
טנא, גימטריה 60. אומר רבינו חיים בן עטר, אילו 60 מסכתות.
אם יש בידך תורה אז המצוות שוות. מי שאין בידו תורה ישרף הוא והמצוות שעשה. מפחיד. בלי תורה גם המצוות לא לפי ההלכה. אז העיקר זה לימוד תורה. ביאת המשיח תלויה בלימוד התורה. ככל שנלמד יותר תורה נקרב את הגאולה. לכן, הנני נותן לו את בריתי שלום. המשיח צריך אנשים שלומדים תורה. מה זה שלום ? מפני שהוא אליהו הנביא עתיד לבוא ולאמר, תראה מה כתוב במדרש, שלושה ימים קודם הגאולה, עומד אליהו וצועק, הרי ירושלים הגיע זמן גאולתכם, ואז צועק לגבעות שלום, ועל זה כתוב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלאך אלוהייך.
זה הסוד שהוא נתן לאליהו את בריתי שלום.
איזבל הרגה את כל נביאי השם. ואליהו צועק, אני לבדי נשארתי. תראה במסכת ברכות. שמה הגמרא אומרת שאסור להתפלל אחרי בית הכנסת. (כיוון הפוך או אחרי הזמן). הגמרא מספרת שפעם אחת היה יהודי שהיה מתפלל אחרי בית הכנסת. עבר אליהו וראה אותו. לקח את הנעל שלו והרג אותו. למה הרג אותו ? זה היה אחאב. אליהו ראה שאחאב בא בגלגול ועדיין לא מתנהג כמו שצריך, נקם בו שהרג את נביאי השם. ואח”כ תקן אותו. כך כותב רבינו יוסף בן חיים, בספרו בן יהוידע.
ה’ יבטל מעליכם כל גזירות רעות, ויגזור עליכם חיים טובים, ישועות ונחמות.
לעילוי נשמת אהובנו לעילוי נשמת הורי היקרים
אפרים שמעון אריאל ז”ל שמעון בן מיסה מזל בת וסינה
בן עוזיהו מרדכי וסיגל שילחט”וא
