וַיְדַבֵּר השם, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. גוַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן–אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ: כַּאֲשֶׁר צִוָּה השם, אֶת-מֹשֶׁה. ד וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא: כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה השם אֶת-מֹשֶׁה–כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה. {פ}
ה וַיְדַבֵּר השם, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו קַח, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְטִהַרְתָּ, אֹתָם. ז וְכֹה-תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם, הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת; וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל-כָּל-בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ. ח וְלָקְחוּ, פַּר בֶּן-בָּקָר, וּמִנְחָתוֹ, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן; וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר, תִּקַּח לְחַטָּאת. ט וְהִקְרַבְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהִקְהַלְתָּ–אֶת-כָּל-עֲדַת, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. י וְהִקְרַבְתָּ אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי השם; וְסָמְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הַלְוִיִּם. יא וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת-הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי השם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת השם. יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת-יְדֵיהֶם, עַל רֹאשׁ הַפָּרִים; וַעֲשֵׂה אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה, לַהשם, לְכַפֵּר, עַל-הַלְוִיִּם. יג וְהַעֲמַדְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, לִפְנֵי אַהֲרֹן, וְלִפְנֵי בָנָיו; וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה, לַהשם. יד וְהִבְדַּלְתָּ, אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם. טווְאַחֲרֵי-כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם, לַעֲבֹד אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וְטִהַרְתָּ אֹתָם, וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה.
רש”י עליו השלום כותב שצריך להדליק כך שתהיה השלהבת עולה מאליה. לא מועיל הדלקת נר שרק תגע האש בנר.
צריך לחכות שרב האש היוצאת מן הפתילה תעלה על ידי המדליק. אחרת זה לא נקרא שקיים את המצווה. הכותבים פסקו שטוב שהבעל יהבהב את הפתילות כך שכאשר האישה תבוא להדליק ההדלקה תהיה מהירה. האישה מדליקה נרות על עוון עץ הדעת. האיש מכין את הנרות על עוון העגל. פירוש שני רש”י אומר, שמעלה (מדרגה) היתה ליד המנורה. “לא תעלה במעלות על מזבחי..” …שלא יתגלה בשרו של הכהו כשעולה במדרגות. לא יפה למזבח. התורה חסה על כבודו של המזבח ועל כבודו של האדם אחת כמה וכמה. לכן, אסור שאדם יגלה את בשרו לפני אדם שגדול ממנו. זה חוסר דרך ארץ.
לשם מה מדרגה ? בסך הכל גובה המנורה פחות משני מטרים. כדי שהכהן לא יגביה את ידו מעל הציץ. העבודה בבית המקדש היתה עבודה קשה מאד. הכהנים היו מתלמדים 5 שנים כדי ללמוד את העבודה.
ויעש כן אהרן.
רש”י מלמד שלא שינה.
אדם שהגיע לשיא הפסגה לפעמים הוא מחליט על דעת עצמו לשנות דברים. אהרן הגיע לשיא המדרגות. בראש כל הכהנים בבית המקדש. אולי היתה איזו מחשבה של גאווה ? באה התורה לשבח אותו ולומר לא גבה ליבו ולא רמו עיניו.
ר’ שלמה קלוגר, חיבר יותר מ375 חיבורים. כמנין שמו שלמה. אז הוא כותב, לשם מה שוב ההסבר על המנורה ? הרי דבר על איך עושים את המנורה בפרשת תרומה. אחר כך בפרשת ויקהל התורה מסבירה כיצד בדיוק לעשות את המנורה. בשביל מה פה באר שוב ? ופה התורה מדגישה שהמנורה היתה עשויה מקשה אחת ושקלה כ 300 ק”ג זהב טהור. לשם מה הסביר לגבי ירכה ופרחה ? ידוע שכפתור זה המנהיג של ישראל. כמו שהכפתור פותח או נועל, כך המנהיג אומר לאן ללכת ומה לעשות. אחרי הכפתור פרח. הפרח זה צעיר. לכן המשנה קוראת להם פרחי כהונה. הם היו עוזרים לכהנים כדי ללמוד את העבודה. כהן היה יכול להיכנס לעבודה רק אחרי שנשא אישה. כמה שהתחתן צעיר יותר כך זה טוב יותר.
מי שהיה נולד בחג היו קוראים שמו יום טוב. היה חסיד גדול בשם פוליטי, היה לו ילקוט שהיה צמוד אליו, שבו היו תכריכים כל הזמן. למה ? שמא ילך באותו יום יהיה לו תכריכים מוכנים. היה לו מפעל גדול לטקסטיל ברוממה עם מאות עובדים והיה טס ברחבי העולם ונפגש עם רוזנים ואנשים חשובים. אם חלילה יקרה לו משהו ושמא יגבה ליבו היה מסתובב עם התכריכים בתיקו כל הזמן. למה הבאתי לכם את המעשה עליו ? מהיהודים הטורקים יש הרבה מה ללמוד. הוא סיפר לנו, שבטורקיה אומרים: תישן מוקדם, תקום מוקדם ותתחתן מוקדם. למה ? מי שמתחתן מוקדם, נהיה מהר סבא. בגיל 36 מחתן את הבן שלו. בגיל 37 הוא סבא, ובעוד 18 שנה הוא כבר סבר רבא. ידוע שאם הסבא הגדול יושב סנדק על הצאצא שלו זו סגולה לאריכות ימים. מאיפה ראינו ? “גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף.” למה יולדו ? שיוסף היה סנדק כשהם נימולו. הוא היה סנדק של בני מכיר בן מנשה, דהיינו, בן הנכד. מה החידוש ? גדולה הרבנות שמקברת את בעליה. מי שהוא בעל שררה ימיו מתקצרים. שלא תאמר שיוסף היה מלך וימיו התקצרו. הרי הוא נפטר לפני כולם, הוא נפטר בן 110, אבל בכל זכה שנולדו לו בני נכדים והוא ראה אותם.
אחרי זה יש גביעיה. מי זה ?
זה התלמיד חכם.
שהוא מלמד תורה. מה עושה הגביע ? שותים ממנו. זה התלמיד חכם שכולם נהנים מתורתו. תיקח את המנהיג, תקח את הצעיר, תיקח את החכם וכולם יהיו באחדות. כולם יהיו מקשה אחת. אין חס ושלום מעמדות אצל הקב”ה. אצל הקב”ה כולם שווים.
קח את הלוויים…
אהרן הכהן היה לו כח. אהרן הרים 22 לויים לעבודת ה’.
ולא יהיה בהם נגף
יש אנשים שבאים לבית הכנסת כשיש להם חולה בתוך ביתם. צריך לבוא יום יום לבית הכנסת. יתפלל האדם שלא יחלה. הרב חיד”א תיקן בתפילה שלו להתפלל על כל החולים……והבריאים התמד בריאותם שלא יחלו. כלומר, צריך אדם להתפלל שלא יחלה. למה ? כי אחרי שהוא חולה זו כבר צרה, צריך הרבה צדקה והרבה מעשים טובים כדי לתקן את המצב. אבל כשהוא בריא זה יותר פשוט, לפעמים יכול בשקל לפדות את עצמו. תמיד תתפלל על עצמך על בניך ועל כל עם ישראל שלא יחלו.
בחצות לילה תתפלל על כולם, תוריד דמעות על צאצאיך שלא יחלו, ולא יגיעו לידי עוון ולא לידי ביזיון. עד י”ב סיוון אין לנו תיקון רחל, אבל יש תיקון לאה. ועוד יותר טוב להתפלל לפני עלות השחר. כך אומר הזוהר. אדם שיש לו בן יחיד או ילד רגיש מדי הזמן המתאים ביותר לבקש עליו רחמים הוא . מחצות עד עלות השחר זה הזמן המתאים ביותר לבקש רחמים.
..מבן חמש ועשרים ושנה ומעלה…
בגיל 50 מסיים הלוי את עבותו, שכן מגיל 50 הכוחות מתדלדלים. 25 שנה היו הלוויים עובדים.
הגמרא אומרת, 5 שנים צריך ללמוד גמרא כדי ללמוד גמרא באופן עצמאי. מאיפה למדנו זאת ? מהלווים. הרי למעלה בפסוק היה כתוב מגיל 20 ועכשיו 25. מה זה סתירה ? לא. מגיל 25 עד 30 התלמדו ומגיל 30 קבלו הסמכה והתחילו לעבוד. 5 שנים לוקח ללמוד את כל התנ”ך. בפרקי אבות כתוב 5 שנים למקרא, בן 10 למשנה, בן 15 לגמרא. מגיל 5-10 לומד תנ”ך, את המשניות מגיל 10-15, התלמוד עוד יותר קשה, מגיל 15 עד גיל 20.
יש מעשה במדרש על רב כהנא, הוא היה בגדדי צעיר. למד אצל רב בבבל. היה איש אחד מלשין. הוא היה מלשין על מי שאוצר מוצרי יסוד. ואז היו תופסים אותם השלטונות. הפרסים שלטו בבגדד בתקופה זו. הפרסים כבשו את בבל. שמואל היה עם רב בבבל. רב כהנא למד אצל רב. רב כהנא הוציא למלשין את המפרקת. והוא מת. אמר לו רב מה עשית ? הפרסים שולטים פה, הסתבכת. אני לא יכול לעזור לך. לך ברח לארץ ישראל לטבריה לרבי יוחנן. תקבל עליך 7 שנים שתיקה. אם תשאל את רבי יוחנן שאלה שהיא לא במקום. מה יכול לעשות לו רבי יוחנן. וואי וואי. יכול להפוך אותו לגל עצמות. חס ושלום. ברח והגיע לשם. ריש לקיש הודיע לרבי יוחנן שרב כהנא הגיע. ארי עלה מבבל. אמר ריש לקיש לרבי יוחנן: היום הגיע אריה מבבל, תכין את השיעור טוב הוא בוודאי יקשה עליך בשאלות. הגיע רב כהנא לטבריה אל רבי יוחנן. הושיב אותו שם על שבע מדרגות.רבי יוחנן אומר משנה אחת ורב כהנא לא שאל שאלה. הוריד אותו דרגה אחת. הרי רב הבטיח לרבו של ישאל אף שאלה 7 שנים. וכך כל פעם רבי יוחנן אמר משנה ורב כהנא לא שאל. עד שהגיע למדרגה הנמוכה ביותר כמו כל התלמידים. אמר רב כהנא, ריבונו של עולם עשו לי ביזיון פה 7 מדרגות העלו אותי ושבע מדרגות הורידו אותי. יהיה רצון שהשבע מדרגות האילו יהיו במקום השבע שנים. אז הוא עמד והתחיל לשאול את הקושיות על פי סדר המשניות שאמר רבי יוחנן. בקש רבי יוחנן מהשמש שלו שירים לו את העפעפיים שלו כדי שיוכל לראות את רב כהנא. הביט בו, חשב שהוא מחייך עליו, והפך אותו לגל עצמות. יענו הא נצחתי אותך. בבוקר אמר רבי יוחנן לריש לקיש, ראית הבבלי הזה מה עשה לי צחק עלי. אמר לו, ריש לקיש, לא. יש לו שפה שסועה. הלך אליו למערה שקברו אותו בקש ממנו מחילה והחיה אותו.
האם צריך להתחתן אחרי תחיית המתים מחדש ? כן.
רב כהנא הלך נשא אישה ישראלית. אבל הישראליות קשות יותר מהבבליות, פחות מורידות את הראש. הוא התחתן עם ישראלית קשה שילדה לו בן בשם סליק. סליק לשון עליה. והנה גדל סליק. סליק הגיע לגיל 4. יום אחד בשנה החמישית צריך לקחת אותו לתלמוד תורה. אמר רב כהנא לאשתו: את יודעת שמחר אנחנו לוקחים את הבן שלנו לתלמוד תורה. מנהג טוב היה בירושלים שהיו ההורים מתענים ביום זה. והיו מסתירים את פניו בדרך, כדי שלא יראה דברים טמאים בדרך, עד שיגיע לתלמוד תורה ויראה את פני הרב. אמרה לו: אני אמות ולא אתן את הילד שלי. אני לא יכולה לחיות 5 דקות בלי לראות אותו. לכי תביאי את הכתובה שלך. איזה דבר ערווה מצאת בי ? אין דבר גרוע מזה שהאמא לא נותנת לבן שלה ללמוד תורה. אבל מה אני אעשה. לא יהיה לי חיים, אני אמות. יש לי עצה אמרה לו. יש לנו פה כניסה צדדית, שהמלמד ילמד את הילד בבית, כך שאוכל לשמוע את הקול של הילד. אמר לה בסדר. יצא החוצה, פגש בחור בן 30, שלמד מקרא, משניות וגמרא. אמר הבחור לרב כהנא: אני למדתי וכעת אני מחוסר עבודה. ניסה לבחון אותו וראה שהוא בקיא. הציע לו ללמד את הבן שלו 15 שנה. הסכים. תגור אצלי, תקבל 100 דינרי זהב, ומשבת לשבת תלך לביתך. בגיל 20 סיים הילד את לימודו. בקש הילד ללכת לשוק. הילד לא יודע מה זה רחוב, מה זה כוס גזוז. אמר לו אבא שלו לך תעשה סיבוב ותחזור. הלך הבחור והסתובב, נעשה צמא. בא לו לשתות. כמה זה עולה ? 2 כסכס (שם הכסף) עולה כוס אחת. שתה. אמר למוכר, אני אגיד לך משנה אחת שווה 10 כסכס, תחזיר לי 8 כסכס עודף. אומר לו: מה ?…. אני רואה שאתה פעם ראשונה פה. צריך פה כסף…לקח לו את החולצה עד שיביא את הכסף. בא לאבא שלו בוכה. התורה שווה ויקרה מפנינים. אמר לו, בטח, הלכת למוכר גזוז מה הוא מבין במשניות. אתן לך מחר יהלומים ותלך למכור אותם. כל יהלום עולה 1000 דינרי זהב לא פחות. בשוק מה מוכרים, שטיחים מזמן נפוליאון, כריות ישנות של לואי ה 12. כלים שבורים וכו’. פתאם הוא הביא אבן טובה, התחילו להתלוצץ עליו. התבזה חזר הביתה. אתה לא ידעת איפה ללכת. לך לבורסה ברמת גן, שם יזהו אותך עם כרטיס מגנטי ואחרי זה תעלה ותראה. עלה לשם ומכר כל אבן ב 1800 דינרים. חזר לאביו, ואביו אמר לו, ראית ! השאלה, מה מוכרים ? למי מוכרים ? למי שיודע את הערך !
וי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, להשם. יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם–יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.
פסח הראשון שעשו במדבר. את הפסח הראשון עשו במצרים.
יש דמיון בין רבינו יוסף חיים לבין יוסף הצדיק. את יוסף הצדיק אחיו זרקו לבור את רבינו יוסף חיים אחותו זרקה לבור. יוסף הצדיק היה בכלא, גם רבינו יוסף חיים היה בכלא. שניהם נפטרו במצרים.
נדב ואביהו קבלו נפש מהאצילות. יוסף הצדיק זכה לרוח של אצילות. משה רבינו זכה לנשמה של אצילות. כשיגיע המשיח הוא ידע מיהוא האדם ע”פ ריח האדם. את הרשעים הוא יהרוג בשפתיו. אנחנו מחכים למשיח צדקנו. כולם ירוצו לקבל ברכה ממלך השיח.
מי שלא היה בדרך הוא טהור.
אשרי יושבי ביתך..תהילת ה’ ידבר פי..תהילים קי”ט מתחיל בפסוק, אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה’. אבל מה הפסוק האחרון בתהלים קי”ט: תהיתי כשה אובד. בדרך יש בעיה. בבית המדרש ובבית אתה מוגן.
מי שעולה לארץ ישראל צריך לדעת שצריך הרבה הרבה סבלנות. 40 שנים היו במדבר ולא עלו לארץ.
וְהַמָּן, כִּזְרַע-גַּד הוּא; וְעֵינוֹ, כְּעֵין הַבְּדֹלַח. ח שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם, אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה, וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר, וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת; וְהָיָה טַעְמוֹ, כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. ט וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל-הַמַּחֲנֶה, לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן, עָלָיו. י וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו–אִישׁ, לְפֶתַח אָהֳלוֹ;
והמן כזרע גד. למה גד ? המן היה נקרא מגיד. מדוע ? הרי כל אחד היה טועם במן את מה שהוא רצה מבחינת הטעם. אז כך ידעו במה כל אחד אחד עסוק בראש שלו. כך ידעו על מה כל אחד חושב. לא עליכם, אם מישהו רוצה לטעום טעם בשר חזיר. מותר ? כן. אבל זה גנאי לאותו אדם.
ולמה כתוב למשפחותיו ?
עד מתן תורה היו מתחתנים אח ואחות. כעת מי בכה ? הזקנים. האב אומר לבנו אני רוצה לבוא אליך. אומר לו הבן אני רוצה אבל אשתי לא מוכנה. ניגש לביתו ומבקש ממנה לבוא, והיא אומרת לו, בעלי לא מסכים. אז היו בוכים הזקנים שאף אחד לא רוצה לטפל בהם. כאשר היו נשואים אח ואחות שניהם הסכימו לטפל בזקנים, שכן, הן הבעל והן האישה הם הילדים של ההורים.
כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. יג מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה: כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה.
כותב האברבנל: יש תינוק שאימו מרימה אותו והוא שותק, אבל יש תינוק שאמו מרימה אותו והוא ממשיך לבכות. אומר משה: אני נושא את העם הזה כאומן שנושא את היונק וזה לא עוזר. הם ממשיכים לבכות.
והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה
מה אומר השל”ה עליו השלום ?
3 ענווים. ראשי תיבות אדם.
אברהם אבינו “ואנוכי עפר ועפר”.
דוד “ואנוכי תולעת ולא איש”..
אבל משה עניו יותר מכל האדם, לא עפר ואפר ולא תולעת. גם תולעת יכולה לאכול את המח של אחמיניג’ד. אבל משה אמר “ונחנו מה”, אני לא עפר ולא אפר ולא תולעת.
פעם היה ויכוח בין רבי זושא לאחיו אלימלך. שניהם היו ענוותנים. אמר ר’ אלימלך, אני רואה את תכלית השפלות שלי. מה אני עפר ואפר…אני רואה כמה אני קטן ואז אני יודע כמה הבורא גדול וענק. ר’ זושא אחיו אומר לו, אני מתבונן כמה הבורא ענק ואז אני יודע כמה אני קטן.
ה’ ירפא את כל חולי ישראל ונזכה לתורה הקדושה להאריך בה וללמוד אותה באהבה.
הקב”ה יבטל מעליכם כל גזירות רעות. הקב”ה יגזור עליכם חיים טובים ונעימים.
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
אהובינו הורי היקרים
אפרים שמעון אריאל שמעון בן מיסה מזל בת וסינה
בן עוזיה מרדכי וסיגל שילחט”ו
