בס”ד
ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו מאליך שמן זך כתית למאור להעלות נר תמיד.
כותב הגאון מלוילנה עליו השלום פרשת תצוה היא הפרשה היחידה שבה לא נזכר בה שמו של משה רבינו.וזה לא בחינם. בדרך כלל חל יום פטירתו בפרשה זו, חוץ משנה שיש בה שני אדרים. ולמה לא נזכר שמו ?
קללת צדיק אפילו על חינם היא באה. משה רבינו, כאשר בני ישראל היו שותפים במעשה העגל, והיחיד שעמד בפרץ להציל את עם ישראל זה היה משה. משה רבינו עמד והתפלל בתחנונים. אבל הקב”ה אומר למשה: ואתה אניחה לי ומחה את שמם ואעשה אותך גוי גדול עצום. מה זה אניחה לי ? אומרת הגמרא: מלמד שתפס משה רבינו את הקב”ה כאדם התופס את בגדו בידו. ואומר לו אני לא עוזב אותך עד שתשוב מחרון אפיך. איזה בן אנוש יכול לומר מילים כאלה. רק משה בן עמרם, קודש קודשים. הרמב”ם כותב עליו אדון הנביאים. כל נביא צריך לקבל רשות ממשה רבינו כדי להתנבא. והוא נקרא: הוא נאמן ביתו של ה’ יתברך. הקב”ה מעיד עליו: וכן עבדי משה פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות.
עכשיו אומר לו הקב”ה: ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית ….התירוץ הוא שהפרשה הזו מחוברת לפרשה הקודמת. הרי היא מתחילה ואתה תצווה. מה זה תצווה ? צוותא. כשתבוא לעם ישראל לתת תרומה תאמר להם בואו אני ואתם יחד נתן. מכאן למדנו שגם הרב שבא להוכיח את עם ישראל: לא מלמעלה אלא ירגיש את עצמו אחד מתוך העם. זה היה משה רבינו. לשון צוותא. זה היה משה רבינו. ומה אמר להם ? שמן זית זך.
למה זכה הזית שיצא ממנו השמן ?
המדרש שואל את השאלה הזו ישראל נמשלו לזית. כמו שהזית לא מתערב עם שום פרי אחר. השמן זית אי אפשר לזייף אותו. מה שהיום יש זייפנים של זית. על זה אין מה לדבר. ישראל לא יכולים לקבל תערובת. אם תבוא אומה זרה או גרים לא צדק לא יוכלו להתקבל לעם ישראל.
דבר שני: השמן צף על כל דבר: חלב, מים, דם וכל נוזל. כך ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום, והם מתגברים על כל אומות העולם. אבל אם חס ושלום לא עושים רצונו של מקום…חס ושלום חס ושלום.
דבר שלישי: מה הזית לא מוציא שמנו עד שחובטים אותו. מכים בזיתים בבית הבד, וכמה שאתה מכה יותר יוצא שמן זית יותר מזוכך. כך, חס ושלום עם ישראל שחובטים בהם אז מוציאים מאת השמן שבהם. לכן, תענוגים זה לא טוב לעם ישראל. הייסורים או העוני מתאימים כמו שתקח סוס לבן ותתלה עליו שושנה אדומה, כמה זה יפה השושנה על רקע הסוס הלבן. ככה זה עם עם ישראל.
ועוד אומר, מה השמן מביא אורה לעולם, שכן כתוב, יונה שלח את היונה לעת ערב והנה עלי זית בפיה. עלי זית טרף בפיה. ובא לומר לו: נח נח יהי רצון שיהיו מזונותי מרים כזיתים ומסורים בידי מי שאמר והיה העולם ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם. כי הכי גרוע שאדם תלוי במשהו אחר. אפילו יאכל וישתה מים לחץ אבל מידי הקב”ה. זה הסוד של הזית. הגמרא אומרת: הרואה שמן זית בחלום, יצפה למאור התורה. יזכה שיזכה לראות את האור של התורה. השמן זית צריך כתישה ושאתה עושה אותו כתית יוצא שמן זית. כשרואה שמן זית בחלום סימן שהוא מסתפק במועט. מוכן לסבול בשביל התורה. לא סתם תורה, אלא את האור הפנימי של התורה. את הפנימיות. ר’ מאיר שמו היה רבי מאיר משום שכשהיה מדבר היו דבריו מאירים אותם, את הדברים שאומר. לזה אדם צריך לכסוף כל ימי חייו. שבכל דבר של תורה שלומד יבין את זה.
אני אספר להם מעשה קטן מרבינו בן ציון אבא שאול. הוא אף פעם לא השתכר בפורים. שנה אחת שנה יין משובח והשתכר. ומה אמר שהיה שיכור ? היה בוכה ואומר תתפללו עלי שאזכה להבין הלכה אחת על בוריה. זאת אומרת אדם לומד וצריך להבין לעומק ולהבין את נשמת הדבר משורשו. זה מאור התורה. זכותו תגן עלינו ועליכם.
אחרי זה אמר: להעלות נר תמיד. מה זה להעלות נר תמיד ? רש”י הסביר: למה להעלות ? להעלות שתהיה השלהבת עולה מאליה. וכאן זה הזמן להגיד לנשים שמדליקות נרות שבת. ה’ ישמור אותן. וגם במצוות הדלקת נרות חנוכה שאנחנו מדליקים. זה נר מצווה שמברכים עליו. יש לנו עליהם ברכה. אז לא מועיל שהאדם ידליק את הנר והאש תגע בפתילה. אלא צריך להמתין שרוב היוצא מן הפתילה תדלק מכוחך. כי אם אתה רק החזקת את ניצוץ האש וזה הלך לבד והתפשט אז לא עשית את עיקר הפעולה. כאילו, גרמא עשית. וכך היה צריך הכהן להעלות את נר התמיד.
אבל למה בפרשת בהעלותך רש”י פרש אחרת: בהעלותך את הנרות. מה זה בהעלותך ? רש”י באר שאמר לו תעשה מדרגה. שידוע שבבית המקדש לא היתה מדרגה. השבת אנחנו נקרא בפרשה שהכהנים היו לובשים ארבעה בגדים: וכהן גדול 8 בגדים. ואסור שיהיה עליהם חוצץ. הכהן צריך לנגב את עצמו לגמרי. בודק עצמו מחוצצי טבילה. אם יש טיפת מים זה חוצץ והבגד צריך להיות עליו ממש. ואם כהן שימש ללא בגדים חייב מיתה בידי שמיים. עבודת הכוהנים עבודה קשה מאד ומסוכנת מאד. לכן הגמרא אומרת כהנים זריזים והיו מתוחים והיו מהם הרבה חולים. היה להם רופא מיוחד. בית המקדש בירושלים וקר בירושלים. ןכן היו הולכים יחפים, והרצפה אבני שיש קרה, אין דבר כזה שטיחים ומזגנים. אין תפנוקים. ואוכלים בשר כל היום וזה היה משפיע על הקיבה שלהם. לכן הרופא המיוחד היה נותן להם עשבים מיוחדים שלא יסבלו. הם היו צריכים לדעת זה הבשר שלמים, זה הבשר עולה, זה חטאת זה אשם…ואם חס וחלילה החליף ביניהם אוי ואבוי לו. מעל בהקדש וגרם פיגול וכעת צריך לשרוף את הקרבן הזה. אז היו צריכים להיות מאד זהירים. זה ליום ולילה. זה ללילה אחד. כל זה היו צריכים להביא בדעתם. אז היו כל הזמן במצב של מתח.
עכשיו, נחזור לבית המקדש. המזבח היה גבוה. הכהן היה צריך לעלות. אמרה התורה אל תעשה מדרגות. ברגע שעושה מדרגות מרים רגל פה ורגל שם אז מתגלה לו הרגל וזה ביזיון למזבח. שהמזבח רואה את הבשר שלי. כך היתה צניעות וקדושה. הגמרא אומרת: ומה על מזבח שהוא אבנים חסה התורה אז מה על בשר ודם על אחת כמה וכמה. על חברך ממונו וכבודו כמה אתה צריך להיזהר, לכן באה פרשת משפטים בצמידות. הכהן היה עולה בכבש שהולך בשיפוע, כדי שלא יראה.
גם לגבי אישה מותר שיראו כפות ידיה, כפות רגליה ופניה. זה לפי ההלכה. אבל יותר מזה אסור.
בהעלותך את הנרות, במנורה היו 2 מדרגות שם. היה צריך להעלות על מדרגה כדי שיהיה גבוה. כדי שהכהן לא יגביה את ידו יותר גבוה מהתפילין. אסור. לכן, היתה למרגלות המנורה מין דרגש וגם אם הוא גבוה, עולה עליה כדי שלא יצטרך להגביה את ידו. שיוכל להדליק את הנרות שבמנורה כשידו בגובה הנרות ולא מעל התפילין.
אז למה פה רש”י מסביר אחרת ?
פה הוא מסביר לנו ש”תהיה השלהבת עולה מאליה“. ואילו שם אמר “מעלה מדרגה”. התירוץ הוא תירוץ מדהים:
כאן מדובר במשה רבינו עליו השלום, משה רבינו לא צריך מדרגות. למה לא צריך מדרגות ? גבוה היה משה רבינו. היה גובהו 10 אמות, המנורה נמוכה בשבילו, אבל אהרן הכהן שהיתה קומתו כקומת אדם רגיל אז היה צריך. בפרט שהיה לו גם תפילין וגם ציץ. ועל הציץ היה כתוב קודש לשם, שמא יבוא להגביה את ידו יותר גבוה מהציץ, משם השם או מהתפילין ששם יש שם שדי, לכן, אמרה התורה נעשה שמה מדרגות. אז רש”י, לא בחינם פעם מפרש כך ופעם מפרש כך. צריך לדקדק בדבריו.
אחרי זה אמר: ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת. למה צריך להוסיף לכבוד ולתפארת ? אלא אמרו המפרשים, בגדי קודש הם. הבגדים שהיה לובש הכהן 2 מעלות היו בהם.
הגמרא אומרת: אדם בצעירותו אוהב:
אוכל טוב.
בגדים טובים.
טיולים.
המבוגר זה לא מעניין אותו.
אם אתה הולך לחנות מיוחדת ומחפש חליפה מיוחדת והשגת אותו. נגיד שהוא השיג את הבגדים והוא שמח, לעיתים הבגדים האלה הוא קבל אותם בירושה או כמתנה מיוחדת, כמו נערה שקבלה מתנה מהסבתא, כמה היא שומרת את זה.
בבגדים שהיו בבית המקדש: שני הדברים היו: גם היו יקרים מאד. ואין כמותם בעולם. וגם היה בהם קודש. שרתה עליהם רוח הקודש. בגדי הכהונה הם בגדי קודש. בבגדים 2 מעלות: קדושה והיוקר והכבוד הגדול. היתה שם אמנות גדולה.
עוד יש בזוהר בהעלותך, שם ר’ שמעון בר יוחאי אומר: שהטפשים והכסילים שלומדים את התורה לומדים רק את הדברים החיצוניים ומתפעלים מהופעה חיצונית. אבל מי שיש בו חכמה מסתכל ורואה מה יש בתוך הפסוקים ובתוך הטעמים של כל דבר ודבר. החכמה היא ללמוד את התורה לא באופן שטחי. ללמוד את התורה לעומק ובשלמות. זאת הסיבה שהתורה צוותה בגדים לכהן. למה ? מה זה בגד ? בגד זה דבר חיצוני, אבל כשיבואו ישראל לבית המקדש ויראו את הכהנים לובשים את אותם בגדים אז יבנו שבכל בגד יש איזה שהוא סוד.
למה יש ציץ ? ולמה כתוב עליו קודש לשם ? ומה זו המצנפת ? ומה זה האפוד ? ומה זה החושן ? ולמה דווקא האבנים האלה ולא אבנים אחרות. כמו שרבינו בחיי בפרשה שלנו האריך מאד בנושא 12 האבנים האלה, וכתב שהם דומים לעשבים , שבכל עשב יש רפואה למשהו מיוחד. אותו דבר האבנים של החושן. 12 אבנים מחולקים. וכל האבנים שבעולם תולדה שלהם. ראובן למשל רובין, אודם, שידוע שסגולתה לגרום היריון. פטדה זה אבן שחוסמת את התאווה. ברקת מביא חכמה וזריזות, הלווים היו צריכים את זה. נופך, דמות אדם הפוכה, זה יוצר למלחמה, כדי שהאויב שלו ייפול הראש למטה והרגליים למעלה. אז זה אבן נופך. כל אבן יש לה בחינה סוד ורמז. וכך עשה הקב”ה כדי שילמדו את החכמה מתוך התורה הקדושה.
במסכת מגילה, כינו מישהו שיש בו תורה אבל שכל אין לו. זה לא העיקר רק ללמוד תורה. צריך לדעת להשתמש בתורה. דרך ארץ קדמה לתורה. כל תלמיד חכם שאין בו דיעה נבלה טובה ממנו. מילים קשות. למה ? הוא מבזה את התורה. יותר טוב היה שלא ילמד תורה. כי מי שלומד תורה ולא יודע איך להתנהג עם בני אדם ולהתנהג עם האישה עושה חילול ה’ נורא והיום. הגמרא שם קוראת לאיש כזה “צנא על ספרי” הוא יודע הכל, זוהר שלחן ערוך, שס…אבל זה לא שווה. למה ? מה זה צנא ? סל. כמו סל שמרים ספרים. היום בימינו שרוצים לשבח למדן גדול אומרים עליו “צנא מלא ספרי”. מה הסיבה ? הדברים השתנו. פעם עם הארץ זה היה כינוי שבח. היום זה כינוי גנאי. עם הארץ פירושו עם הבונה את הארץ. אנשים שיש בהם תועלת, שעושים פעולות חשובות.
היה חכם אחד בשכונת בית ישראל, היה תלמיד חכם שזכה לשמש את אחד מגדולי הדורות הקודמים, הרב רוצ’ובי. והיה גאון אדיר. מרוב שהיה עסוק בתורה היו לו כאבי ראש חזקים. ולא היה מסתפר. עד ששאלו אותו למה הרב לא מסתפר ? אמר שלא יכול לסבול שספר יגע לו במספריים בשיער אפילו, מרוב שהראש היה כואב. והיו שולחים לו שאלות מכל העולם. אז ספר לי אותו התלמיד: הוא היה יושב ללמוד וכל התלמוד והירושלמי וכל דבר בתורה היה יודע והיה לו זיכרון מצוין וחריפות. וקשה למצוא את שניהם. גם חריפות וגם זיכרון מצויין. במוצאי שבת היה הרב עובר על כל המכתבים שקבל כל השבוע. היו מגיעים הכי פחות 50 מכתבים. הכי הרבה 150. הייתי קורא לו את המכתבים והרבה היה רושם. יום אחד קבל מכתב מהרב של וינה, אוסטריה. התחיל הרב לכתוב על המכתב מאחורה את התשובות. כתב כתב אולי 150 שורות. מסכת זו וזו…המון מקורות. לא הבנתי מה זה המקורות האלה. ובקש ממנו שישלח מייד. כתבתי לו את כל המקומות שנזכר “עם הארץ” במקורות. הוא רב של עיר ושואל אותי שאלה כזו. רצה לזעזע אותו.
אדם צריך ללמוד את התורה שלא יקרא עם הארץ.
אחרי זה היה אבנט. האבנט הגמרא אומרת: על הרהור הלב. הקשו המפרשים: ממתי הקב”ה מעניש על הרהור ? הרי כתוב בגמרא: מחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה, ומחשבה רעה אין הקב”ה מצרפה למעשה. אז למה האבנט צריך לכפר על הרהור הלב ? מה יש פה ? הרי אין פה בכלל עבירה. אלא, בעל האפלאה אומר: שיש פה עבירה כאשר הוא יודע שאסור. אוון אם ראיתי בליבי. מה זה אוון ? כמו מחשבה. מחשבות רעות הקב”ה לא מחשיב. אבל כאן, בפרט בעבודה זרה, הקב”ה כן מחשיב. שנאמר, למען תפוס את בית ישראל בליבם. מאימתי תופס בליבם ? אם חס ושלום, אם חושב לעבוד עבודה זרה או חושב מחשבות כפירה. זה כמו עבירה ממש.
לכן אמר, וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו הוא. חשב, מחשבה זה כמו מעשה. לכן, כאן צוותה התורה, לתת אבנט כדי לכפר.
אח”כ אמר, שם את המעיל, ולמעיל שם פעמונים. ומה כתוב על הפעמונים: וישמע קולו בבואו אל הקודש. הרשב”ם נכדו של רש”י, אומר אסור שיהיה נוסף עוד פעמונים מזהירים. למה ? כי זה כהן. על הכהן נאמר ונשמע קולו בבואו אל הקודש. מקום אחר כתוב: ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו (בפורים).
כתר תורה-נעשה ונשמע.
כתר כהונה-ונשמע את קולו בבואו אל הקודש.
כתר מלכות-ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו.
אסור שיהיה נוסף. ביום הכיפורים שהכהן הגדול נכנס, אסור שיכנס איתו אף אחד. הוא לבדו. אפילו מלאך לא. אז איך שמעון הצדיק ראה שמישהו נכנס איתו ? ראה את הקב”ה. הרשב”ם אומר: ונשמע קולו, למה היה שם פעמונים ? כמו שאנו שמים לספר תורה רימונים כדי שכשיטלטלו את הספר תורה צריכים לעמוד. אסור לשבת כשספר תורה עובר. כשאתה שומע את הפעמונים אתה קם. אותו דבר הכהן הגדול. למה שמו לו פעמונים במעיל ? שכשהוא בא להכנס אז מייד צריכים לצאת. אסור להיות איתו באותה מחיצה. לשון, “שמע קולו בבואו אל הקודש.”
הציץ היה כתוב עליו קודש לשם. בגמרא יש על זה דיון ארוך. איפה בדיוק זה כתוב על הציץ ? להשם היה כתוב בגדול למעלה יותר. כך שתמיד שם הויה היה יוצא יותר גבוה מהמילה קודש. למה צריך לכתוב קודש לשם על הציץ ? הרמב”ם תרץ את זה. נפלא. שהמשנה במסכת שבת דף נ”ג מתארת את התכשיטים של הנשים. היה להם 24 תכשיטים מזהב. לכן, מסכת שבת יש בה 24 פרקים. רבינו האר”י היה נזהר ללמוד 8 בלילה, 8 בסעודת שחרית ו8 בסעודה שלישית. מחלק אותם ל3 חלקים. למה זה ? זה התכשיטים ששבת צריכה לקבל מאיתנו. כמו שהכלה מקבלת מהחתן כך גם השבת. בואי כלה בואי כלה. צריך לקבל אותה כמו את הכלה. המשנה שמה מביאה איזה תכשיטים מותר לאישה לצאת בשבת, ואיזה תכשיטים לא תצא בשבת. המשנה שמה אומרת: לא תצא בטוטפות. מה זה טוטפות ? טוטפות זה ציץ. הנשים היו שמות טס של זהב על המצח. אז אומר הרמב”ם: אז הבנת עכשיו למה כתוב על הציץ: קודש לשם ?שלא יבוא מישהו ויגיד: הא יש לו ציץ כמו שיש לאשתו או לכלתו. זה ציץ מיוחד במינו. תירוץ שני: למה כתוב קודש לשם ? כיוון שהמצח מראה על חוצפה. הפסוק אומר. ומצחך נחושה. הציץ היה בא לכפר על עזות פנים. עזות פנים טובה לעבודת ה’.
מה פירוש חוצפה יסגא ?
כלה בחמותה…כל הסימנים כבר נתקיימו בנו. אחד המכות בעקבתא דמשיחא שיהיה שאם אתה לא חצוף לא תוכל לעבוד את ה’. שיהיה בושה להיות דתי. יהיה בושה לשמור מצוות. יהיה בושה לשמור שבת. יהיה בושה לא לראות טלווזיה. אתה פרמטיבי. אתה מהמילניום הקדום. בתקופה הזו צריך להיות עז כדי לעבוד את השם. צריך לא לפחד. ולא יבוז מהמלעיגים עליו. מה אתה עושה כדי להכיר טובה לה’ יתברך.
הגמרא במסכת ביצה אומרת: 3 עזים הם:
ישראל באומות. ישראל יותר מכל האומות.
תרנגול בעופות-מכל העופות התרנגול הכי עז.
וכלב בחיות.
הגמרא אומרת: לט ענייה דכלבא. אין עני בעולם כמו הכלב. עד שהקב”ה ריחם עליו שהמזון נשאר לו בקיבה 3 ימים. אחד עני והוא עז ? זה לא מסתדר. הגמרא אמרה: 3 הקב”ה שונאן: דל גאה, עני והוא גאה, עשיר והוא מכחש, עשיר גדול שגונב מסטיק. זה הקב”ה שונא אותו.
יהודה בן תימא אומר: הווה עז כנמר…טוב עזות פנים עם תורה. שלא תתבייש לשאול שלא הבנת. שהעזות שלי תהיה לתורה.
פיתוחי חתם. מה זה ?
החריטה שהיתה על האבנים של החושן. ואיך היו חורטים ? היה לוקח את התולעת שמיר ומצייר דיו על האבנים ולוקח את התולעת והיא הולכת וחוקקת בדיוק. יש שאלה: התולעת הזו, במה היו מחזיקים אותה ? המפרשים כתבו שהסגולה של התולעת הזו אם היו שמים אותה במצע רך היא לא עושה שום דבר. צמר גפן, כותנה היא לא תעשה כלום. שם אותה על דבר קשה היא מייד חודרת שם וחוקקת. זה הטבע של התולעת הזו. אז היו שמים אותה בקופסא מרופדת שומרים אותה ולוקחים אותה על האבן והיא עושה ראובן, השני שמעון וכן על זה הדרך. פיתוחי חתם, רמז נפלא מאד, אומר הגאון מוילנה. פיתוחי חתם ראשי תיבות: חיה, תחיית המתים ומטר. אומרת הגמרא 3 מפתחות בידיו של הקב”ה, שלא מסרם לידי שליח:
פיתוחי זה מפתחות.
חתם: חיה זו יולדת.
ת תחיית המתים. הקב”ה פותח את הקברים ומוציא את האנשים בתחיית המתים.
מ מטר. יפתח ..שיש גשם יש ברכה במעשי ידינו.
על הפנים של האדם נרשם איזה מצוות עשה. כמה למדת תורה היום. ואם חס ושלום עשה עוונות באותו יום זה כתוב לי בפנים.
ושכנתי בתוכם
ככל שאתה נמצא אצל אדם מכובד יותר ימים ערכו של האדם הזה יורד בעיניך. אצל הקב”ה זה ההיפך. כמה שיהיה הקב”ה יותר איתנו והייתי לכם לה’. כמה שנתקרב אליו עוד נרגיש רחוקים.
קטורת סמים
למה סמים ? קטורת היה צריך.
הקטורת היתה מעשרת. ומי שעשה אותה פעם אחת היה נהיה עשיר. הכסף מעמיד את האדם על רגליו. לעומת זאת, נדב ואביהו מתו שהקטירו קטורת, קורח ועדתו מתו 250 בגלל הקטורת וכן אם חסר אחת מכל סממניה ה’ יצילנו חייב חלילה וחס.
כמו שהקטורת יכולה להיות מצויינת כך יכולה להפיל. כך גם הכסף. הכסף יכול להיות מצויין אבל גם יכול להשחית את האדם ולהפיל אותו.
סולם וממון אותה גימטריה. 130. בסולם אפשר לעלות ואפשר לרדת. כך גם בממון אפשר לעלות ואפשר לרדת.
אחר כך אמר “ונשא אהרן את עוון הקודשים לכל מתנות קודשיהם” מה פירוש ? בגלל שהכהן היה מקבל מאיתנו מתנות פדיון הבן, מתנות כהונה, אז היה לוקח בתמורה גם את העוונות שלנו הוא אחראי עליהם. מכאן שכל רב שמינו אותו בשכר לוקח עליו את העוונות של אותו ציבור ה’ יצילנו. ומה ההבדל ביניהם ? הציבור יקראו שומר חינם. אבל הוא יקרא שומר שכר. אנחנו שאר העם שעושים עוונות כמו שומר חינם. אבל הרב שמקבל משכורת, זה ה’ ירחם עליו. מצבו יותר קשה, הוא יקרא שומר שכר. כי הוא מקבל שכר עבור העבודה שלו. אז הוא צריך להיות יותר אחראי.
אחר כך אמר: לרצון להם לפני ה’. מה זה לפני ה’ ? אלא בגלל שציץ היה מכפר על עזות פנים שמא יאמר אדם, אם ככה מכפר על עזות פנים אז אני אלך לגנוב והציץ יכפר. לא ! יש להשתמש בעזות לרצון לדברים של קודש. לא שיעשה עוונות ויחשוב שהציץ יכפר לו.
עוד דבר אחד אחד יפה. הרב מליסה פעם אחת הגיע לבריסק, אז הוא הלך לרב מבריסק ושאל אותו: מה זה שניים ליום עולה תמיד ? אמר לו: אני מאחל לך מה שכתוב בפרשה, שניים ליום עולה תמיד. התלמידים לא הבינו. יש בשלחן ערוך פעמיים המילה תמיד. בתחילת שלחן ערוך ובסוף השלחן ערוך. בתחילת שלחן ערוך שיוויתי ה’ לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה. אתה רוצה להצליח תמיד תקיים שיויתי ה’ לנגדי תמיד. בסוף שלחן ערוך זה הלכות פורים. שם כתב: וטוב לב נשתה תמיד. אל תדלג יום אחד בלי לאכול, תאכל טוב תישן טוב כדי לעבוד את ה’.
ה’ יגזור עליכם ועלינו גזירות טובות, גאולה שלמה במהרה בימינו.