פרשת נח
אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאלקים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. י וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים–אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת. יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאלקים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. יב וַיַּרְא אלקים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ. {ס} יג וַיֹּאמֶר אלקים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי–כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ. יז וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע. יח וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה–אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה–לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. כמֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ–שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת. כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה. כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אלקים–כֵּן עָשָׂה.
בשביל הבדיחותא, היה מעשה על בחור שלא התחתן הרבה זמן. שלח הזמנות ואמר שהוא מתחתן בפרשת נח. אמרו לו איך תתחתן ? אמר, נח נח, נעשה חובות, נעשה חתונה. והנה עבר פרשת נח, ולא התחתן. שאלו אותו מה קרה ? ענה להם, פרשת לך לך, לא חובות, לא חתונה.
למה כתב נח פעמיים ?
רבינו בחיי, כותב, יש מדרגה שאדם הוא צדיק. ויש מדרגה שהוא תמים, שזה יותר מצדיק. צדיק, עושה לפי הצדק והיושר. ויש עושה יותר מהצדק והיושר אלא גם בלב עובד את השם. זה “תמים”. אצל נח היה כתוב, אֶת-הָאלקים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ, זה יותר מתמים, זה כבר דבוק בקב”ה.
הזוהר הקדוש, מסביר מדוע אמר הכתוב פעמיים נח ? יש לו חלק בעולם הזה ויש לו חלק בעולם הבא. כל צדיק וצדיק יש לו נשמה למעלה ונשמה למטה. אדם מתהלך פה בבית הכנסת, נשמתו יושבת למעלה בגן עדן ועוסקת בתורה. הלא הוא פה, הוא יושב כאן, אז מה פירוש נשמתו לומדת בגן עדן תורה ? נשמה זה דבר רוחני. היא לא יכולה להיעקר ממקומה. המקום של הנשמה איפה הוא ? למעלה בעץ החיים “ראה עץ החיים בתוך הגן”. אז עם איזה נשמה אתה הולך כאן ? עם חלק ממנה. יש קו של אור. מפה אתה משדר לנשמה למעלה. כאילו שלצדיק יש שתי נשמות. אתה רואה אותו פה ואתה רואה אותו שם. כמו אצל יעקב אבינו, ראו “סולם מוצב ארצה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו”. המדרש מפרש כמה פירושים, מה זה בו ? בו, בסולם. בו, ביעקב. היו עולים למעלה ורואים את דמות יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד. יורדים למטה רואים אותו למטה. איך זה ? ככה זה הצדיקים. דיוקנו למעלה והדיוקן שלו למטה. אילו דברי הזוהר.
אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו
עוד בצעירותו היה צדיק. יש כאלה שבצעירותם עושים כל מיני שטויות ואח”כ שמתבגרים מקבלים שכל ובאים לבית המדרש. נח מצעירותו היה צדיק.
תמים
יש מי שעושה מצוות ושלם בחלק מהמצוות. יש אחד שחזק במצוות מסוימות וחלש במצוות אחרות. נח היה שלם בכל המצוות. מתחילתן ועד סופן.
מה זה “בדורותיו” ?
בכל המצוות היה שלם. גם כשהיה הולך ברחוב.
מעשה היה בגאון רבי אליהו מוילנא. פעם אחת הוא פגש את רבי יעקב מקרנץ, הוא המגיד מדובנא. אמר לו הגאון, לכולם אתה אומר מוסר ולמה לי לא ? ענה לו, חס ושלום, אתה גדול הדור. איך אגיד לך מוסר. ענה לו הגאון מוילנא, אבל אין אדם שלא צריך מוסר. שתק רבי יעקב. בבקשה ממך תגיד לי מוסר. אמר לו, לא חכמה להיות הגאון מוילנא בבית. החכמה שתהיה הגאון מוילנא בתחנה המרכזית של פראג. שם שתלך בין הגויים, תהיה סוחר ואיש עסקים ותשאר באותה מדרגה רוחנית. שמע זאת הגאון ופרץ בבכי. ענה לו, כמה אתה צודק. לכן אמר “בדורותיו”. נח היה חי בדורות של רשעים.
אבל למה כתוב בדורותיו ? למה לו בדור שלו ?
נח נספר פעמיים. בדור שלפני המבול ובדור שאחרי המבול. 26 דורות יש מאדם הראשון עד משה רבינו. 10 דורות בין האדם הראשון ועד נח. 10 דורות בין נח לאברהם אבינו. ומאברהם אבינו עד משה 6 דורות. המדרש אומר נח נספר פעמיים. פעם לפני המבול ופעם אחרי המבול.
כמה זה דור ?
היה מקובל 20 שנה. עד שנהיה אבא בגיל 20. אל תסתכל מה שקורה היום. היום יש מפונקים. יש אומרים שדור זה 40 שנה. מנין ראינו ? מדור המדבר.
בזמן נח, בוודאי שדור היה יותר. הוא היה בן 600 שנה כשהיה המבול, בשנת 600 שנה לחיי נח נפתחו ארובות השמיים. הזוהר הקדוש אומר שבשנת 600 (האלף השישי) יפתחו מעיינות החכמה, בעולם כולו. זה לפני כ 175 שנים. לצערינו לקח את זה הסטרא אחרא. רדיו, רכבת, טלפון, טלגרף, כל מוצרי החשמל והאלקטרוניקה.
רבינו האר”י אומר, מה פירוש איש צדיק תמים היה ? היה נשמת משה רבינו עליו השלום. דרשו את נח לגנאי שלא בקש רחמים על דורו. רבינו האר”י, אומר שאם היה מבקש על דורו היה נספה יחד איתם. למה ? כך מביא גם רבי אליעזר פאפו בספרו חסד לאלפים. אם החכם מבקש על רשע שיחזור בתשובה, או מבקש על רשע שיהיה בריא, שיהיה לו פרנסה, והרשע הזה לא חוזר בתשובה, הקב”ה גובה מהצדיק את העוונות של הרשע. מדוע ? מפני שהצדיק מבקש רחמים על הרשע מבלי להתנות איתו שיחזור בתשובה. אז הוא ממשיך לעשות עוונות. למה הקב”ה מביא צרה על הרשע ? כי עושה עוונות. והצדיק ? אומר יש לי פטנט. אני אבקש רחמים עליך ואתה תהיה בריא בלי לחזור בתשובה. אז הרשע סומך שיש לו צדיק שהוא מתפלל עליו. לוקח אותו לקברי צדיקים. דואג לו ל 1-800 וכו’. והנה אחרי כמה שנים הרשע הזה ממשיך לעשות עוונות, מה העושה הקב”ה ? לוקח קודם כל את הצדיק, ואח”כ אין לרשע מי שיגן עליו, ואז לוקח את הרשע. לכן צריך להזהר, כשבא צדיק להתפלל על רשע, קודם כל הוא צריך להגיד לו שיחזור בתשובה. אם לא יחזור בתשובה על מה יבקש עליו רחמים. אתה חס על גופו ואתה לא חס על נשמתו ? מה יותר חשוב ? הנשמה יותר מהגוף. הגמרא אמרה, גדול המחטיאו יותר מההורגו. מי שמזיק לנשמה, זה יותר מזה שמזיק לגוף.
נח ידע שאם הוא יבקש רחמים על גופו הם לא ישובו בתשובה. אם נח היה נספה לא היה עולם. אנחנו כולנו בני נח. אפילו הגויים, להבדיל, נקראים בני נח.
בא משה רבינו עליו השלום, הוא היה נשמת נח. לכן אמר, אם מצאת חן בעיני, חן, אותיות נח. ועתה אם תישא חטאתם ואם אין, מחני נא מספרך. מחני נא, אותיות, מנח אני, דרשו רבותינו. למה אני מוסר את נפשי כל כך עליהם ? כי נח לא היה יכול למסור את נפשו עליהם, כי הם היו רשעים. אבל אני כעת מבקש שתרחם עליהם. לכן, משה מסר את נפשו עליהם.
הגמרא, במסכת שבת קל”ט אומרת, שיוסף הצדיק, כתוב אצלו, “וישתו וישכרו עימו“. שבאו אחיו אצל יוסף שתה איתם יין. אומרת הגמרא, שכל אותם שנים שלא היה יוסף עם אביו לא שתה יין. אז איך קידש ? קידש על הלחם. כשבאו האחים, ידע שזהו סימן מהשמיים שהוא חוזר לראות את אביו אז שתה יין איתם. גם כאן נח, כל אותם 120 שנה היה נח מוכיח את דורו ואומר להם שובו בתשובה. והם לא שבים. והיה לוקח את העצים של התיבה למרכז העיר ובונה את התיבה. שואלים אותו, מה זה ? היה אומר להם, יהיה מבול עוד 120 שנה. היו צוחקים עליו. היה אומר להם, הקב”ה יפתח את ארובות השמיים. היו עונים לו, מה הוא יעשה ? אנחנו מכירים את השמות של כל השרים. מביא עלינו אש, שר האש בידינו. אנחנו נשביע אותו שלא יביא את האש. יביא עלינו מים, שר המים בידינו. נשביע אותו שלא יביא עלינו מים. כל אותם שנים לא שתה יין. במבול בוודאי לא שתה יין. זו שעת צער, שעת אסון. אסור לשתות. אחרי 12 חודש שיצא מהתיבה, נטע כרם, ובו ביום הכרם הוציא ענבים, בו ביום, סחט את הענבים, ובו ביום נעשה יין. בו ביום שתה והשתכר. למה שתה ? חשב שעכשיו מגיע לו לשתות. אחרי 120 שנה, ואחרי עוד שנה של המבול. עכשיו אשתה. אבל בכל זאת יצא לו לא לטובה. לכן, צריך להיזהר “….. וכל שוגה בו לא יחכם”. לא להמשך אחרי היין כלל ועיקר.
מדרש אבכיר (המדרש הזה לא ידוע שמו. מצאו מדרש בכתב יד ישן נושן, כל קטע מסיים “אמן במהרה בימינו כן יהי רצון” ראשי תיבות אבכיר) אמר, למה שמו נח ? שעד נח לא היו נולדים עם חילוק אצבעות. רוצה לכתוב לא יכול, רוצה להחזיק כלי עבודה לא יכול כי האצבעות מחוברות. כשנוח נולד, נולד עם חילוק אצבעות. ואז כבר היה נח יותר לעבוד, לכן, קראו לו נח על שם זה.
הסבר אחר, אמר אדם הראשון, מי שייולד אחרי ויהיה מהול, תדעו שהוא תקן את חטא עץ הדעת. נח הראשון יילוד אישה שנולד מהול. יעקב נולד מהול. משה רבינו נולד מהול. גם דוד המלך נולד מהול. יש אומרים שגם בלעם הרשע, שם רשעים ירקב נולד מהול.
אבי סבו של נח, היה חנוך. מתושלח זה סבא שלו.
אדם
שת
אנוש
קינן
מהללאל
ירד
חנוך
מתושלח
למך
נח.
חנוך, קדוש היה. הגמרא אומרת, שתופר מנעלים היה, ועל כל תפירה ותפירה היה אומר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. היה מייחד ייחודים. הוא נסתר 3 ימים כדי שישובו בתשובה, והם לא שבו. איך הוא הלך מהעולם ? לקח אותו האלוקים. איך ? באה מרכבת אש עם סוסי אש מהשמיים, ולקחה אותו עם שמונה מאות אלף מלאכים איתו. העלו אותו למרום. ונעשה שר בצבא של מעלה. הוא היה צעיר. בן 365 שנה. חנוך לא מת. הקב”ה לקח אותו ושם אותו שר בצבא של למעלה, ממונה על כל המלאכים. והוא שולט בכל ימי השבוע. שמו מטטרון. אסור להזכיר את שמו. כך הביא רבינו האר”י בספר שער הפסוקים בפרשת שמות. אם אתה רוצה להזכיר אותו אז תגיד בראשי תיבות, מ”ט. ויש לו 6 אותיות בשמו. כל אות שולטת ביום אחד בימי השבוע. בשבת הוא שולט. מה הוא עושה כל השבוע ? מעלה את התפילות שלנו למעלה. ומוריד את השפע לכאן. ואז בשבת אנו אומרים “רצה והחליצנו”. תחלוץ אותנו ממ”ט, כי השכינה הקדושה בעצמה לוקחת את התפילות. לכן בליל שבת אומרים “מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני”. כלומר, עד עכשיו בימי החול היה הרועה שלנו מ”ט. המעבר יבוק כותב, שכל שפע שבא על ידי מלאך, המלאך בודק מגיע לא מגיע ? משלם לפי השעות, היגיעה, והדקות והצורך והעניין. אבל שכר שבא מאת השם יתברך, השם נותן בעין יפה. כך אומרת הגמרא. אז איך נעשה שיבוא השכר מהקב”ה ? רבי אברהם דמודינא, תלמיד הרמ”א מפאנו, חי לפני 400 שנה, כותב, מי שעובד מיראה שכרו על ידי המלאכים. אבל מי שעובד מאהבת השם, שכרו מהקב”ה. ואז השכר שלו פי כמה וכמה.
מתושלח בנו היה צדיק והאריך ימים. כשיש איזה דבר ישן אומרים, זה מזמן מתושלח. למה ? הפסוק אומר “ויהיו כל ימי מתושלח תשע ושישים שנה תשע מאות שנה” , 969 שנים חי מתושלח, הכי הרבה שנים. אחרי שהסתיימו ימי האבל של מתושלח הביא הקב”ה את המבול. בתחילה הביא עליהם גשם, אולי יחזרו בתשובה. לא חזרו בתשובה. מה היה אז ? באו שני מלאכים מהרקיע ואמרו לקב”ה, אמרנו לך שהאדם יחטא. מה עשה הקב”ה ? הוריד אותם למטה. פגשו את ביתו של חנוך. אסתהר שמה. ורצו לעשות איתה עבירה. אמרה להם, בסדר, אני מסכימה אבל תגלו לי את השם המפורש. אלה גילו לה. היא מייד טסה עלתה לרקיע וישבה על יד כסא הכבוד. הגיעה לקב”ה. מה את עושה פה ? המלאכים רצו לשרוף אותה. בת אדם. אמרה לו, ריבונו של עולם לא טוב לי. מלאכים ירדו מאצלך כעת וחוטאים. “ויראו בני האלוקים כי יפות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו.” לא טוב לי בעולם הזה. לקח אותה הקב”ה וקבע אותה במזל קימה בגלגל הירח. ושם היא מאירה. אז יש מלאכית נקבה. והשם שלה אסתהר. אסתהר בפרסית זה ירח.
נעמה אשתו של נח, ביתו של חנוך היתה צדקת. היתה יותר מבוגרת ממנו. מעשיה היו נעימים. היתה נעמה אחרת, אימם של שדים, התחתנה עם אחד השדים שירדו מלמעלה וילדה שדים בעולם. אחות תובל קין היא נעמה. היא היתה מנגנת לעבודה זרה. הנגן הראשון בעולם תובל קין. למך לקח שתי נשים, שם האחת עדה ושם השניה צילה. יש מי שנושא אישה לשם שמיים ויש מי שנושא אישה לא לשם שמיים. עדה ילדה את יובל, “אבי כל תפש כינור ועוגב”. הוא היה מנגן בכינור ועוגב. משמח אנשים. “וצילה גם היא ילדה”. למה “גם” ? הם היו לוקחים שתי נשים, אחת שתלד, שתנקה ותבשל והשניה ייצוגית. תפקיד האישה הייצוגית, היה ללכת עם בעלה וכדי שלא תביא בנים ויכחיש יופיה שותה כוס של עקרים (יין מתובל בתבלינים שגורם שהאישה לא יכולה ללדת). צילה היתה האישה הייצוגית של למך. היא שתתה את כוס העקרים ובטעות נכנסה להיריון. לכן תראה אצל הספרדים לא נותנים את השם צילה. צילה ילדה את תובל קין. אבי “לוטש כל חרש ונחושת וברזל”. היצרן הראשון בעולם של כלי נשק. למה ? כיוון שבעלה לקח אותה לשם יופי, לא לשם שמיים. לכן, התוצאה היתה לא טובה.
דור המבול מרדו בקב”ה. היה יורד להם גשם אחת לארבעים שנה וממלא את כל המעיינות. כשהיו רוצים מים, והיה להם צנון בגינה, היו עוקרים את הצנון והיה יוצא מעיין של מים. התינוק שהיה נולד היה כבר הולך ואומרת לו אימו לך לחדר השני לך תביא לי את המספרים כדי שאגזור לך את חבל הטבור. בדרך היה פוגש את אשמדאי ואת הילדים של אשמדאי, שבאו כדי להרוג אותו. ואז התינוק היה אומר להם “אם לא הייתי קשור לחבל הטבור של אמא שלי את העיניים הייתי מוציא לכם. ראו שהם כאלה חזקים אז לא פחדו מהקב”ה.
“כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.”
הגמרא אומרת, כאשר מתקלקלים בני האדם גם החיות מתקלקלות. ואפילו האילנות היו מוציאים מן אחר. יש היום עצים ננסים. אמר לי מישהו שהעץ שלו הוציא 3 מיני פירות. מה לברך עליהם ? דיין האמת. הוציא לו גם שזיף, גם משמש וגם אפרסק. מפני שזה עץ ממזר, בן בנו של ממזר. אמר לי אחד שעובד בגן החיות התנכ”י, עשו מחקר. היה שם קן של נשרים. הנשרים הם אכזרים. הנשרים גדלו וגרשו אותם מהקן, שלא יקחו להם את הנשים. אז הלכו ובנו להם קן נפרד. הביאו להם ביצים של נשרים אבל מפלסטיק. הזכרים היו דוגרים על הביצים. כמו מצעד התועבה. בעקבות משיח, כל הנשמות של דור המבול יבואו בדורנו ויעשו אותם השחתות שדור המבול היה עושה. כל הדרכים המקוקלים להשחית את הארץ. עד שהאדמה היו זורעים אותה חיטים היתה מוציאה עדשים.
לכן, אמר הקב”ה לעשות תיבה. התיבה מתארת את גודל התיבה. ה”כלי יקר” שואל מדוע התורה מאריכה ומתארת את מידות התיבה ? 300 כפול 50, יוצא 1500. אח”כ כפול 30 שוב, 45000.
אנחנו בערב ראש חודש, אנחנו נפרדים מהחודש היקר כל כך, חודש תשרי. קשה להפרד ממנו. השבת יהיה גם שבת וגם ראש חודש, צריך להוסיף עוד סוג של אוכל לכבוד ראש חודש. כמו הקרבנות. היה קרבן של שבת וקרבן של ראש חודש. לא לשכוח לאמר “יעלה ויבוא” וגם “רצה והחליצנו” בברכת המזון של הסעודה.
ז’ במר חשוון, אומרים “ברך עלינו” ומבקשים על הגשמים. 14 יום משמחת תורה מתחילים לבקש על הגשמים. בעזרת השם תהיה לנו גשמי ברכה טובה ונדבה. חיים טובים. גשם מורה שפע, מורה חיים, מורה הצלחה. מורה ברכה. חיבור של השמיים עם הארץ. אין דבר גדול מזה. בעזרת השם יהיה לנו שפע גדול.
בי”ז בחשוון, אז נבקעו התהומות וארובות השמיים נפתחו. אז היה המבול. המבול נמשך 150 יום. אחרי זה כוסו כל ראשי ההרים, 15 אמה מלמעלה. 15 אמות מעל ההרים הגבוהים. מה הסיבה שהתורה מאריכה ומתארת ? הכלי יקר, הרב לונץ, עליו השלום, איש קדוש היה, כותב, אצל חיזקיהו ככה היה. חיזקיהו המלך לא נשא אישה כי ראה ברוח הקודש שיבואו לו בנים שיהיו עובדי זרה. אמר יותר טוב לא להביא ילדים מאשר להביא ילדים ושהם יכעיסו את הבורא. חלה חזקיה. לפני כן, מי שהיה חולה היה מת. מי היה הראשון שחלה ? יעקב אבינו. ויאמר ליוסף, הנה אביך חולה. בא יעקב אבינו ואמר לקב”ה, אין זה דרך ארץ שאדם הולך בדרך ונופל ומת. אין זה דרך ארץ שאדם יושב בביתו ובאמצע הסעודה מת. יושב לומד תורה ובאמצע הלימוד מת. שאל אותו הקב”ה מה אתה רוצה שאני אעשה ? תן לו לסבול קצת, יחלה יום, יומיים, שלושה, וכך האדם יתכונן, בני ביתו גם יכינו את עצמם וילך לעולמו. ענה לו הקב”ה, ממך אני מתחיל.
הגמרא אמרה, מי שחולה ומתעטש זה סימן טוב, סימן שמבריא. נוהגים שהמתעטש יאמר, לישועתך קיוויתי השם (אבל לא בתוך התפילה, שלא יהיה הפסק).
חזקיה חלה. בא ישעיה אליו ואמר לו “כי מת הוא ולא יחיה”. שואלת הגמרא, אם מת הוא בטח לא יחיה. אז מה העניין ? מת הוא בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא. מידה כנגד מידה. אמר לו ישעיהו למה אתה מתעסק בנסתרות השם יתברך. אתה במה שאתה מצווה תעשה והקב”ה יגמור לטובה. אמר לו טוב וחזר בתשובה. תתן לי את בתך. אתה צדיק ואני מזרע דוד המלך אז יהיו לי בנים צדיקים. אמר לו בסדר ונתן לו את ביתו. ישעיה רק יצא מאצל חיזקיה, התגלה לו הקב”ה ואמר לו לך תגיד לחיזקיה שאני מוסיף לו 15 שנים. מה ענין 15 ? יש במסכת סוכה, מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. רבן שמעון בן גמליאל היה לוקח 8 אבוקות של אש. שמונה לפידים היה זורק באוויר ומחליף ביניהם מבלי שיפלו. הרב שמואל היה לוקח 8 כוסות יין וזורק לאוויר ולא נוגעות זו בזו. רבי לוי, היה זורק 8 סכינים. וכל סכין לא היה נוגע בשני. אביי, 400 שנה אחריהם, לא היה יכול לא לפידים, לא כוסות יין ולא סכינים. היה זורק ביצים ולא היו נוגעות אחת בשניה. כולם היו באים לראות. והכהנים היו מבעירים אש והיתה שמחה גדולה. הקב”ה שמח, השכינה שמחה ועם ישראל שמחים. “ותיקון גדול עשו שם“. מה תיקון גדול ? הנשים היו באות והיה צריך לעשות הפרדה. נשים לבד וגברים לבד. היו 15 מעלות (מדרגות) בבית המקדש. על כל מזמור ומזמור שחיבר דוד המלך היו יורדים המים מעלה אחת. בהפרדה, הנשים היו למטה. ואז הגברים מלמעלה היו רואים את הנשים (אע”פ שהנשים היו צנועות, לא עם עקבים ולא עם פיאות). ואז תקנו שעזרת נשים תהיה למעלה ועזרת גברים תהיה למטה. אומר הכלי יקר, 15 מדרגות היו באמצע, איש ואישה שזכו שם י’ה ביניהם. לכן, גם חזקיה המלך שנשא אישה הוסיפו לו 15 שנים. בא המבול 150 יום, התיבה 15000 אמות, וגם ההרים כוסו 15 אמה מלמעלה כוסו כל ראשי ההרים.
כשיצא נח מהתיבה, שלח בהתחלה את העורב. התיבה קלטה רק בעלי חיים שלא קלקלו. 750000 איש רצו להפוך את התיבה. כל החיות הרגישו שעומד לקרות משהו. החיות מרגישות ראשונות. גם כשיש רעידת אדמה, החיות יודעות ראשונות. כשיש רעידת אדמה הנחשים יוצאים החוצה יום קודם. גם בספינה שיש סערה בים, העכברים יוצאים ממחסני האניה ומתחילים לשוטט על הסיפון. כך יודעים שעומד לקרות משהו בים. אם יש לך תוכי בבית, חצי שעה קודם הוא צועק. הם רואים מה שאנו לא רואים. יש מזיקים שמודיעים להם. הם רואים אותם ואנחנו לא רואים אותם.
הקב”ה גרש את כולם, סגר את דלת התיבה והציל את נח. שלושה קלקלו בתיבה, חם ואשתו, לכן נהיו שחורים, “שחורים כעורב”, הכלב והעורב. לכן, אומרים עורבא פרח. מה פירוש ? כמו העורב ששלח אותו נח ולא נתן תשובה, כך גם איש פלוני לא עשה שום דבר.
החיד”א מביא את פרקי דרבי אליעזר, שכתב, שהוא מצא נבלה, והביא אותה. נבלה אחת מצא העורב והביא אותה לאכול. רשע. יש לו אוכל טרי בתיבה, והוא בא ומביא נבלה. אז זה ההסבר ל”ויצא רצוא ושוב”.
העורב זה היצר הרע והיונה זה יצר הטוב. שלח נח את היונה. היא גם כן חזרה מייד, כי עדיין היה מים. “ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה“. אומר הזוהר הקדוש זה רמז לחורבן הבית. פעמיים נח שלח את היונה. אומר הזוהר הקדוש, פעמיים הקב”ה שלח את השכינה, בבית ראשון ובבית שני. את הבית הראשון החריב הקב”ה ואז “וישלח את היונה מאיתו” זו השכינה ” לראות הכלו המים“, אילו אומות העולם, “המים הזדונים“. “ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשוב אליו אל התיבה”. אז חזרה לבית המקדש “כי מים על פני כל הארץ“. ואז הקב”ה, “וישלח ידו ויקחיה“. חיכה הקב”ה עוד 420 שנה ואז “ויוסף שלח את היונה מן התיבה.” גרש את השכינה ועד היום לא חזרה. הר הבית לא בידינו.
ותבוא אליו היונה לעת ערב
זה עכשיו. הגיע הזמן. והנה עלה זית טרף בפיה. מה זה זית ? זו התורה, נמשלה לזית. שמן זית זך כתית למאור. וידע נח כי כלו המים מעל הארץ. אחרי הגאולה שתבוא לא יהיה עוד חורבן. לא תהיה עוד גלות. כך אומר הזוהר הקדוש.
היעבץ כותב שזה היה בשבת. למה היונה חזרה לעת ערב ? כי היא חכתה שיצאו הכוכבים. מלמד שאין יונה מחללת שבת. אז עם ראית יונה שמחללת שבת, אז יונה מזויפת, אמריקאית.
אומר הרדב”ז, אני הייתי במצרים, ושם בים יש דגים. יש דג אחד, שומר שבת. בשבת הוא מסתובב סביב הקן שלו ארבע אמות, 2 מטרים. לא זז משם. שאר השבוע הוא מסתובב במרחבים.
מאיפה היה ליונה עץ זית ? הרי הכל היה חורבן.
מלמד שהיונה נסעה לארץ ישראל. התיבה היתה על הרי הררט. הרי החושך. אזור כורדיסטאן. היום מצאו על גבול טורקיה כורדיסטאן שירים של התיבה.
למה הזית נשאר ?
המדרש אומר שכל העצים קלקלו. חוץ מהזית. הזית לא מקבל הרכבה.
וידע כי כלו המים מעל הארץ
היונה מדברת איתי על הפרנסה ואומרת לי “מוטב שיהיו מזונותי מרורים כזית ולא יהיו מתוקים כדבש ומסורים בידי אדם”. אם היא מדברת כבר על פרנסה סימן שהמבול הפסיק.
למה היא “כדבש” ?
כי בדבש יש עקיצה של הדבורה. אמרו לדבורה, הגמרא אומרת, “לא מדובשיך ולא מעוקציך”. הפרנסה כמה שהיא מתוקה היא באה בדרך קשה.
הגמרא אומרת שכל הדורות עד נח לא אכלו בשר. צמחונים היו. מנח והלאה התיר להם לאכול בשר, שנאמר “…כי ירק עשב נתתי לכם את כל” . הקיבה של בני האדם בנויה כמו של בעלי החיים הטהורים שלא אוכלים בשר. לכל החיות הטורפות יש קיבה שונה לגמרי. קשה לקיבה שלנו לעכל בשר.
נח נטע כרם
בתחילה בא השטן ושואל, מה אתה עושה נח ? אמר לו אני נוטע כרם. השטן לקח בהתחלה כבש שחט ושפך את דמו שם. נח לא התערב. והנה שוב בא השטן והביא אריה. שחט אותו ושפך את דמו שם. אחרי זה, הביא חזיר, בר מינן. שחט אותו ושפך את דמו שם. אחרי כן, הביא קוף, שחט אותו ושפך את דמו שם. מה זה, שאל נח ? ענה לו, ככה זה אדם ששותה. בהתחלה הוא תמים ככבש. אחרי זה נעשה גיבור כאריה. אחרי זה נעשה נופל מקיא ושוכב ברצפה כחזיר שנובר באשפתות. אחרי זה, מתחיל לעשות ליצנות כקוף. כך אומר מדרש תנחומא. לכן הזהר !
היה מעשה, שבא יהודי לרב מסוחצ’וב. אמר היהודי לרב יש לי שלוש בנות לחתן תן לי המלצה. נתן לו הרב הנחיות מה לעשות ובאילו ערים להיות. כך הרויח כסף. עם הכסף בא התיאבון. יום אחד הוא השתכר ובא הלך אחד וגנב לו הן את הכסף והן את המכתב. הלך הגנב לפראג, מקום מושבו של הרב יהונתן אייבשיץ. בזמנו, מי שהיה לו מכתב היה צריך שתהיה על המכתב חתימת רב העיר. ללא חותמת רב העיר לא היו נותנים כסף. הלך הגנב לרב העיר, לרב יהונתן אייבשיץ כדי לקבל את חתימתו. הרב התחיל לשאול אותו כל מיני שאלות והגנב התבלבל. כך השיג הרב הן את המכתב והן את הכסף בחזרה. שלח הרב יהונתן אייבשיץ את הכסף והמכתב עם שליח נאמן לרב מסוחצ’וב. קרא הרב מסוחצ’וב ליהודי ושאל אותו מה קרה איתו ועם המכתב. ענה לו היהודי שהוא לא הרוויח כסף. אמר לו הרב מסוחצ’וב, תגיד לי את האמת. הראה לו את המכתב ושאל אותו האם זה המכתב. הלה אישר שאכן, זה המכתב. אמר לו הרב מסוחצ’וב, אתה יודע שמי ששיכור לא אומרים עליו “שיכור כמו נח” אלא אומרים עליו “שיכור כלוט”. הרי נח היה השיכור הראשון בעולם. למה ? כי נח לפני שהשתכר חיתן את הבנות שלו. אז לא נורא. לוט לפני שהשתכר לא חיתן את הבנות שלו. אז תראה איזה ביזיון הוא עשה. תראה מה כתוב עליו בתורה. תיזהר יש לך בנות לחתן ! לא משתכרים !
אומר רבינו בחיי, על הפסוק, “ארור כנען עבד עבדים יהי לאחיו“. נח קילל את כנען.
נח נתן לשם טלית. מיפת יבוא גוג ומגוג ולכן יש לו קבורה בארץ ישראל. כתוב בנביא, שעתידים לקבור את גוג ומגוג שבעה חודשים. שנים עשר חודש נמשך המשפט שיעשה לגוג ומגוג. אחרי זה ניתן להם קבר. למה ? כי שם ויפת כיסו את אביהם. אז זה שכרם.
הטלית זה בזכות ששם כיסה את אביו. החוטים של הציצית זה בגלל שאברהם אבינו לא רצה להנות. אברהם אמר, “אם מחוט ועד שרוך נעל…” לא הסכים לקחת. הזהיר במצוות ציצית יהיו לו לעתיד לבוא 2800 עבדים. 700 כפול 4 כנפות.
עבד עבדים
עבד של עבדים. זה פי ארבע.
עבד יוצא בשן ועין. העבד הראשון בעולם זה כנען. הוא ראה בעיניו את אביו, זה “עבד יוצא בעין”. “ויגד לאחיו”, זה בשיניים, זה עבד יוצא בשן.
הקב”ה יגזור עליכם גזירות טובות. ותחיו חיים טובים ונעימים.
לעילוי נשמת אהובינו
אפרים שמעון אריאל ז”ל
בן עוזיהו מרדכי וסיגל
שיחיו חיים טובים וארוכים.
